ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), יום ד' 14.8.13, בוקר

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
חנה בר"ג (מדווחת)
14/08/2013
|
Morning

 

 

תפוח רקוב אחד בארגז תפוחים......

 

מעבר הזיתים

 

הגעתי בשעה 05:30. מכוניות די רבות הגיעו במעלה הגבעה ומתוכם יוצאים הפועלים, ביניהם אחדים המוכרים לי מבית לחם. היות והתור במעבר הזיתים  קצר יותר  ומהיר יותר מבקלנדיה או בבית לחם, יש מי שמחליט לשלם יותר עבור הסעה ולעבור כאן. קצב המעבר היה סביר וחלק. לקראת 7:30 התחילו לעבור נשים וגברים שנראו כעובדי צוארון לבן שאינם חייבים להיות במקום העבודה בשעות מוקדמות מאד. המחסום היה למעשה ריק בשעות אלה. בחור צעיר נשלח על עקבותיו. ניסיתי לברר במה העניין אך הבחור סרב לדבר.

ב-7:40 באו ילדי הג'אהלין בדרכם לים ואתם כמה נשים שחלקן היו אמהות לילדים. ילדות אחדות היו לבושות במיטב מחלצותיהן, מסורקות ועדויות לתפארת.  הבנים הקטנים שובבים ועליזים. אישורי המעבר חולקו לכולם והתחלנו לעבור. חלק מהילדים פחדו לעבור את הקרוסלה ונדרשה סבלנות וחיוך על מנת לשכנעם לעשות את "הצעד המכריע". הגענו לחלון הבידוק. עזרנו לילדים לשים את חפציהם במכונת הבידוק ושכנענו אותם לעבור את מגלה המתכות. עכשיו הופיע על הבמה החייל האחד - מקלקל השימחה. בראשונה ניסה להעביר אותי כמה וכמה פעמים דרך המכשיר, כי בכל פעם שעזרתי לילד לעבור לא הורדתי את התיק שלי - שכמובן ציפצף שוש ושוב. הסבר הגיוני ונסיון לשיתוף פעולה נכשל. קצת צעק ובעיקר "עבד לפי הספר". אחרי שמצאתי פתרון לתיק ניסיתי לעזור לילדונת אולי בת 5-6 עם צמה ארוכה ועיני איילה לעבור. אך מה רצה הגורל - בכל פעם שהילדה עברה המכשיר ציפצף "כמשוגע". ניסיתי לדבר אל ההגיון של "התפוח הרקוב" אך ללא הצלחה. המכשיר מצפצף..... התחלנו "לפרק" את החמודה. הורדנו את החגורה - הציפצוף לא פסק. הורדנו את סיכות הראש - כלום לא עזר והחייל בשלו..."אני עובד לפי מה שצריך". לבסוף נאלצתי לעשות "חיפוש" יותר רציני - ולא תאמינו מה גרם לציפצוף....פלאפון צעצוע - וניצלנו מפצצת ענק ובא לציון גואל! לאט לאט עברו כל הילדים שרצו בצהלה לעבר היציאה והאוטובוסים. הילדונת עם פלאפון הצעצוע קצת בכתה, אך חיבוק ממני ואח"כ מאחת הנשים הרגיע אותה וגם היא עלתה בסופו של דבר לאוטובוס.

בשעה 08:15 יצאו כולם אל הים תוך ניפנופי שלום חביבים אלי.