ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום א' 21.7.13, בוקר

צופות: 
אנלין ק., ליאור א. (אורח מ'שלום עכשיו)', ורדה צ. (מדווחת).
21/07/2013
|
בוקר

04:05 ליד גדר ההפרדהinfo-icon. השערים נפתחים, הרבה יותר שקט מכרגיל. שער הנשים לא נפתח כלל. (גם בימי השישי האחרונים בהם ביקרנו במחסום זה – לא נפתח השער). חדלו ככל הנראה להלחם בפורצי גדר הרשת. הרשת הוסרה לחלוטין ומזה חדשים אחדים ניתן לחדור לתור מכל מקום. בד"כ הדבר גורם דוחק ומריבות מרות ליד הכניסה (כולל פציעות ואף קרבנות בנפש, כפי שדיווחנו בעבר), הפעם התור מסודר, אדיב ושקט. רחבת הכניסה זרועת מכשולי שקיות ובקבוקים ריקים.

04:15 בדרכנו אל שער היציאה מהמתקן אל כיוון ישראל: קריאת מואזין ותפילה, מוקדמת מהרגיל, שמסתיימת ב-04:30. אנו מבחינים שהקיוסק במקום עטוף יריעות שחורות, כנראה לשמירה על הוראות הרמאדן. אלו יוצרות מן חצר קטנה, ויש אור בפנים. מאוחר יותר, בדרכנו ליציאה נכנסנו פנימה, עדיין חושך בחוץ. בקיוסק הפתוח מוכרים משקאות ומאפים, וכן סיגריות, אבל בהצנע מהקהל הרחב. (אנלין: - כמו שמירת כשר בפסח אצלנו)

04:30 ליד קרוסלת היציאה לישראל. אנלין וליאור מצלמים. יוצא אלינו שומר, מנומס מאד, ומבקש לא לצלם.
השלבים העליונים של הקרוסלה מרופדים מחדש, ריפוד עבה ורך הפעם, אבל כמעט מעל ראשי נשים שעוברות... הבידוק מהיר, זרם היוצאים יציב. 35 בני אדם עברו בקרוסלה בדקה.

אשה מנסה לחזור פנימה, מסתבר שתעודת הזהות של חברתה בארנקה, והחברה עוד בפנים!! אני הולכת לבקש משומר במשרדים שיתנו לה לחזור פנימה או שיבוא שומר לקחת ממנה את התעודה – השומר, אדיש ועוין, מודיע שלא יעשה לא זה ולא זה זב"שה שתמצא מוצא. בחזרתי לשער – קהל היוצאים צובא בהמוניו על הקרוסלה, ולהפתעתנו, כפי שנאמר לנו בעבר אך מעולם לא ראינו – נפתחת הדלת הצידית ליד הקרוסלה,ומאפשרת לקהל לעבור ולשחרר את הלחץ. האשה עם התעודה מנצלת, בעידודנו, את ההזדמנות, ונכנסת חזרה למתקן. הדלת מתחילה להסגר, אנלין מחזיקה אותה פתוחה. קוראים בכריזה לסגור את הדלת, משזו לא נסגרת מגיע שוב העובד האדיב, ואנלין מניחה לדלת להסגר, בינתיים חוזרת האשה בלווית חברתה – וסוף טוב לעניין שכחת תעודת הזהות.

05:15 ביציאה ליד רחבת המכונית אנו משוחחים עם שני פועלים שיושבים ומחכים. הם טוענים שבתקופה האחרונה המצב טוב יותר בהשוואה לשנה שעברה פחות לחץ בתור לכניסה. לחץ כבד רק בימי שישי (שוב התלונה על ימי שישי, שאז פותחים את השערים ב-05:00 במקום ב 04:00). ונכון שעכשיו ברמאדאן עוד יותר רגוע. שניהם עובדים במקום עבודה קבוע שגם אוסף אותם מהמחסום ומחזיר בתום יום העבודה, אך השכר משולם יומית לא חדשית. בעל הבית נושא בתשלומי אישור העבודה והנסיעות. לדבריהם מחיר הנסיעה לכפר סבא הוא 11 ש"ח כשהמעביד אינו מסיע. מספרים שמאז שיש אוטובוסים רשמיים במחסום אייל,הגובים 4 ש"ח לנסיעה – ירדו מחירי החאפרים במקום ל-5 ש"ח בלבד.

הם מתלוננים שבאייל סוגרים את השערים לחצי שעה עד שעה בשעות הצהריים המאוחרות, והשבים ממתינים בחוץ בשמש עד פתיחתם המחודשת. נגיע לשם בפעם הבאה בשעות הרלוונטיות.

05:30 מגיעה ההסעה שלהם – ואנו עוזבים.

אנלין וליאור נסעו למחסום אייל (קלקיליה) בדרכם הביתה, לצפות באוטובוסים ובנעשה שם. הדיווח מעתה הוא של אנלין .

05:50 מספר אוטובוסים של 'קווים' מחכים להסיע פועלים מקלקיליה לפתח תיקווה ואורנית. כמו באירתח, גם כאן הקיוסק מכוסה ביריעות שחורות.
ביקשנו, דרך האינטרקום, ליווי בכדי להגיע קרוב לגדר ההפרדה, קרוב לצד הפלסטיני (כפי שהובטח לנו בעבר שיאופשר – ראו מעבר אייל 28.3.10). כנראה עבר זמן רב מדי ממועד ההבטחה ההיא, והיא נשכחה,כיוון שהאחראי היום, שגיב מיכאלי, סרב בעקשנות והחלטיות  להתיר לנו להתקרב – למען בטיחותנו אנו!
למרות זאת, בהליכה אל הצד האחורי של המשרדים שנמצאים מאחורי הטרמינל – כמה מסוכן! - יכולנו לגשת אל הגדר ללא הפרעה ולשמוע באפן ברור מאד את ההוראות הניתנות ע"י עובדת המחסום: לבן עם הכובע! קדימה, קדימה אתה! אחורה הולך ירוק! לשאלתנו איך מתקדמת בניית ההרחבה ענה מר מיכאלי: “ אתם יכולים ללכת לראות בעצמכם, הכל פתוח" האמנם?

06:30 המשכנו לצופין, בדרכנו לקחנו שתי נשים מקלקיליה שעובדות שם. אחת מהן התלוננה מרות על יחס לא נאות בטרמינל: הכניסו אותה הבוקר, אשה יחידה, לחדר בדיקה אחד עם גברים. עבור אשה מוסלמית זה מפחיד ומעשה שלא יעשה.

צופין, שלפני כ-8 שנים מנתה מספר קרוואנים בלבד גדלה עכשיו להתנחלות גדולה, שנבתה ברובה ללא רשיונות, כפי שסיפר לפני שנתיים תושב גאה לקבוצת רבנים שהכילה נציג של 'שלום עכשיו'. הבניה נמשכת עכשיו במלוא התנופה  אפילו על תוואי גדר הבטחון הבלתי גמורה. בצופין נחוץ חמור לשמירה על דגל ישראל.