דיר בלוט, ראפאת, יום ג' 9.7.13, בוקר

הפעם המשמרת שלנו השתלבה עם פרוייקט התיעוד שמתבצע ע"י מרים, מיקי וקרין. לבקשת קרין בקרנו בשני כפרים : דיר בלוט ורפעאת. להלן המידע שקבלנו משני ראשי המועצות:

9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין

9:30 דיר בלוט. פגשנו את ראש המועצה, עורך הדין  וכמה מעוזריו, אשר ענו על כל שאלותינו באריכות.

אדמות

מספר תושבי דיר בלוט כיום הוא 4500 נפש ושטח האדמות שהושארו לכפר הוא 750 דונם בלבד. 

לפני שנת 1967 היו ברשות הכפר 46000 דונם. בשנת 2000 נבנתה גדר שהפקיעה 6000 דונם מאדמות הכפר, שהיו אדמות שלחין (בתוספת 600 דונם בבעלות משותפת של תושבי דיר בלוט ורפעאת , בשל קשרי חיתון בין משפחות). לכפר אין מטעי זיתים בשטח שהופקע. מאז בניית הגדר, בהעדר שער כלשהו,  לא ניתן לאנשי הכפר להגיע לאדמותיהם ולעבדן.

מה ארע לאדמות שנגזלו? על חלק מהן יושבת ההתנחלות אלעד. בימים אלה מתנהלות עבודות תשתית בין ראש העין ומגדל צדק, ליד המחצבות. גם חלק מן האדמה הזאת שייכת לדיר בלוט. לאחרונה הוצבו שם עמודי חשמל. הכנה להתנחלות חדשה?  בנוסף, נלקחות אדמות שבין דיר בלוט וכופר א-דיק למטרת התרחבות של ההתנחלויות עלי זהב ופדואל.

לראש המועצה אין אשליות לגבי עתיד האדמות: "מי שמת לא חוזר".

הכפר, שהיה כולו בשטח B, הוגדר מחדש. הגבול בין שטח B ושטח C עובר שרירותית באמצע הכפר.  כתוצאה - בעלי 60 – 70 בתים נמצאים  בהליך משפטי מתמשך ובתיהם צפויים להריסה משום שהשטח עליו הם ממוקמים הפך לשטח C. לראש המועצה  עצמו, שמתגורר בבית שאביו בנה ב-1943, יש שטח של 50 דונם שאותו הועיד לבנייה עבור ילדיו. עתה הוא מנוע מלעזור לילדיו כי גם שטח זה מוגדר כשטח C.

אבסורדים כתוצאה  מהגדרת חלק מאדמות הכפר כשטח C:

1. בית הספר של הכפר נבנה בכספי אנשי הכפר ותרומות מאירופה. כיום חלק ממבנה בית הספר מוגדר כשטח B, וחלקו השני כשטח C. 11 שנה נמצא הכפר בהליכים משפטיים כדי לקבל היתר לבנות קומה שלישית לבית הספר (על אדמתם!) , וללא תוצאות.
2. ראש המועצה מעוניין להקים מגרש כדורגל לרווחת צעירי הכפר. לצורך זה הוא זקוק ל-8 – 9 דונם. השטח שעומד לרשותו הוא 60 -70 מ"ר בלבד. חלום המגרש כבר לא יתגשם, כנראה.
3. מים
4. מקורות מספקת 8000 קוב מים  ל-4500 תושבי הכפר על פי שעון, במחיר 4.2 ₪ לקוב. 1.777 קוב לאדם. לפי החלטת האו"ם כמות המים המגיעה לאדם היא בין 80 – 100 קוב ליום. על תושבי הכפר נאסר ע"י הצבא לחפור בארות שהיו יכולות לצמצם את מצוקת המים.
5. מצב כלכלי 
6. רק ל-30 – 40 איש יש רישיון לצאת לעבודה. רובם מועסקים בהתנחלויות ובאזור התעשייה ברקן. האחרים מתפרנסים מן היד אל הפה.  
7. בטחון 
8. ליד ההתנחלות אלעד יש מחנה צבאי. כשהם מתאמנים, כדורים חודרים לבתי הכפר. לעיתים קרובות מגיעים חיילים,  עוצרים אנשים ודורשים מהם ת.ז. טוב לעכשיו, מתנחלים לא נכנסו אף פעם לכפר.

11:00 רפעאת

נפגשנו עם ראש המועצה וכמה מעוזריו שפרשו בפנינו, גם באמצעות מפות אויר את המצב בכפר.

אדמה

בכפר הקטן יחסית, 2500 תושבים. החל מ-2006, שאז נבנתה הגדר, הופקעו  45% מאדמות הכפר – 10.000 דונם. לכפר נותרו 12.000 דונם בלבד. לתושבים אסור להתקרב לגדר כדי לראות את האדמות שלהם ("כדי שיהיה קצת טוב בלב"...). מאז 1988 בתי הכפר הוגדרו כשייכים לשטח B. אבל, בגלל ההתנחלויות עלי זהב ופדואל אותם בתים מוגדרים היום כבנויים על אדמות שטח C, שעליו אסור לבנות . ואיפה ההתחשבות בצרכי הריבוי הטבעי, כפי שהיא באה לידי ביטוי כשמדובר בריבוי הטבעי של ההתנחלויות??

מים

זו הבעייה הקשה ביותר של הכפר. המים לכפר מגיעים מ"מקורות" דרך צינורות בני 25 שנים שהונחו בעזרת תרומות מחו"ל. כיום הצינורות התבלו, נתמלאו בחורים,  ומרבית המים שאמורים להיות מסופקים לכפר, מחלחלים לאדמה. למרות זאת, מקורות גובה "על פי השעון". בשנת 2012 הלכו כך לאיבוד 48.000 קוב מים, שהתושבים משלמים עבורם מכספם הדל. ואם אינם משלמים במועד, מוטל עליהם קנס. כמות המים שנשארת לתושבים, לכל צרכיהם, היא ליטרים ספורים לאדם, אפילו לא קוב אחד. עלות החלפת/תיקון הצינורות נאמדת  במיליון ₪. מי אחראי ? על פי ההגדרה, האחריות על רווחת התושבים בשטח כבוש היא של הכובש. האם מדינת ישראל תקציב את הסכום? לראש המועצה אין אשליות. הוא מנסה לגייס כסף מאירופה, לפי שעה ללא הצלחה. הוא מבקש שאנחנו, מחסום ווטש, נמצא דרך לעזור.

חשוב לציין, כי בשטח שהופקע יש בורות מים, אלא שלאנשי הכפר אסור להתקרב אליהם. נאסר עליהם גם לחפור בורות חדשים שהרי האדמה שנשארה בידם מוגדרת כשטח C.

מצב כלכלי 

בעבר היו אנשים בעלי היתר לעבוד בישראל. היום רובם עובדים בעבודות כגון נגרות, מסגרות, חשמלאות וכד' לצרכי התושבים בכפר ובכפרים השכנים. כמה הם מרוויחים ליום עבודה בן 10 שעות ויותר?  כ-40 – 50 שקל בלבד.

כמו בכפרים רבים בגדה, עצי הזית הם מקור פרנסה  לתושבים. כיום אין אמנם מניעה להגיע בתקופת המסיק בזמנים מוגדרים לאזור עצי הזית, אך דרכים חקלאיות שהיו קיימות בעבר נהרסו ע"י הצבא.

על המוסקים , שרובם זקנים, ללכת ברגל מרחק רב, או לרכב על גב חמור. שכן,  בעגלה לא ניתן לעבור את השטח הסלעי. אחד הצרכים המיידיים של הכפר הוא תקציב  עבור סלילה מחדש של דרכים חקלאיות.

בטחון

מדי פעם מוכרז עוצר בכפר, וסיורים של הצבא בתוך הכפר שכיחים.  לפני מספר חודשים הגיעו חיילים בלילה, לקחו צעירים מבתיהם, לא לפני שהרסו את תכולת הבתים. כיום נמצא  בן הכפר כבר 9 שנים בכלא. עונשו קצוב ל-17 שנים.  על חלק קטן מאדמות הכפר שהופקעו מתגוררים בדואים. כאשר הצבא מנהל אימונים, האזור מוגדר כשטח אש והבדואים מסולקים מאוהליהם הדלים.

12:00 בדרך חזרה דרך הכפרים זאוויה, מסחה, בידיה. בכולם שקט, אין נוכחות צבאית. משם – לכביש 5. משמאל התנחלות נטפים ומימין ההתנחלות ברקן, בשתיהן ניתן לראות את  ההתרחבויות. להם מגיע.