ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן, יום א' 14.7.13, אחה"צ
מארי חוזרת הביתה לאחר 17 יום ו-4 ניתוחים בביה"ח רמב"ם.
אנחנו נוסעים ביחד עד מחסום יעבד-דותן
16:25 מחסום יעבד-דותן.jpg)
המחסום מאויש. המכוניות עוברות ללא עיכוב, לפחות בצד שטח c, שם אנחנו מחכים לנהג מיאמון שנמצא בדרכו לאסוף את מארי ואביה. בינתיים אני ניגשת לבטונדות הלבנות והחיילים מתקרבים, מתעניינים. אח"כ, כשהמונית תעבור במחסום - החיילים רק ישאלו לשלום הילדה וינפנפו לה.
בדרכי חזרה למחסום ברטעה אני מבחינה לרגע בקבוצה של חיילים ליד מחסום יעבד (הקרוב לאמריחה). לדאבוני, לא מספיקה לעצור באופן בטיחותי. הכביש צר ומכוניות דוהרות במהירות עצומה לאסוף פועלים במחסום.
17:00 מחסום ברטעה-ריחן בצד הפלסטיני
החניון איננו עמוס כל-כך עכשיו. האדי, בעל הדוכן השמח תמיד (חברו מציין שמשמעות שמו - "רגוע" ואני נזכרת ב"האדייה", כמובן), סיים בדיוק את עבודתו בניקיון. הדוכן מושבת לרגל הרמדאן. הוא עובד 5 ימים בשבוע, 8 שעות ביום ומרוויח 1800 שקל בחודש. אביו הנכה עובד מעט בהסעות קצרות בלבד. האדי מחכה לקבל אישור יציאה למרחב התפר ואח"כ יבקש לצאת גם לישראל כי הוא נורא מתגעגע לחיפה.
פתאם מגיעים חבר'ה ומספרים בהתרגשות שחיילים עיכבו אותם כשעתיים במחסום יעבד. אז זה מה שראיתי קודם בזווית העין. המחסום הזה היה נעול תקופה ארוכה. כבר 5 ימים שהוא פתוח. לכבוד הרמדאן. עיכבו אותם בתואנה שנזרקו אבנים. "אני?!" אומר אחד מהם "אני, אם מישהו זורק אבן - אני יוריד לו ת'ידיים". על הכביש, עכ"פ, לא היו שום אבנים.
17:40 מחסום ברטעה-ריחן בצד מרחב התפר
.jpg)
חיפוי ירוק חדש מול שער היציאה, מאחורי השלט שמפנה לעמדת הבידוק הביומטרית. כולם ניגשים לעמדה הזאת. אני שואלת מישהו מה יקרה אם לא ישים את האצבע, יש עוד בידוק בדרך החוצה? לא, אבל מחר בבוקר יגידו "לא חזרת". אנחנו צוחקים: אבל אתה בא מפלסטין, איך לא חזרת? "נכון" הוא צוחק "אין שכל בביטחון".
18:00 מחסום טורה-שקד
שלושה-ארבעה אנשים ושתי מכוניות עברו במשך רבע שעה במחסום "מירקם חיים" הזה, המאובזר למופת.