ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 30.6.13, אחה"צ
מחסום קלנדיה:
שני האמבולנסים כבר חנו זה לצד זה כדי להעביר תינוק בן חצי שנה לביה"ח מוקאסד במזרח ירושלים.
לדברי הצוות הרפואי נעשו כל התיאומים הדרושים. החיילים חשבו אחרת ודרשו מהאמבולנס הפלסטיני לחזור אחורנית. למה? תחזיקו חזק! – לתינוק אין תעודת זיהוי. לאמו שנשאה אותו בחיקה דווקא היה, אבל לא לתינוק.
לאורך השנים היינו עדות להרבה אבסורדים במהלך ביצוע "נוהל גב-אל-גב", אבל לכזה עוד לא.
"המצב שלו קריטי," אמר איש הצוות הרפואי ואני שהרגשתי שהזעם שבי עומד לפרוץ מכל נקב אפשרי, צעקתי לעבר המפקד במקום: "אתה יודע שהתינוק עלול למות?" – "את יודעת שאין תיאום?!" צרח עלי. "התינוק עלול למות!" חזרתי וצעקתי, והוא בשלו:"את יודעת שאין תיאום?"
כי מה שחשוב במקום הזה אלו לא חיי אדם אלא הסדר, וסדר חייב להיות ומי שאשם תמיד בחוסר הסדר הוא הקרבן. במקרה הזה – תינוק בן חצי שנה.
והאמבולנס שנשא את התינוק כבר חזר לצדו האחר של המחסום, עשה סיבוב פרסה וחיכה. האמבולנס הירושלמי חיכה במקומו.
קבוצה של גנרלים סיירה במחסום וחלפה על פני האמבולנס שכנראה לא היה אחד מייעדי הסיור אז לא שמים לב שיש מצוקה מולם, רק סגן אחד שנלווה אליהם, שגם הוא לא הפנה את מבטו, רק שאל, כמו שתמיד הם שואלים כדי לצאת ידי חובה: "הכל בסדר?" שאלה שפתחה פתח לתשובה מפורטת על התינוק ומצבו והעיכוב. והסגן ניגש אל האמבולנס הפלסטיני וטילפן למי שטילפן ולפתע לא דרשו את תעודת הזיהוי של התינוק וכל התיאומים היו כשרים והאמבולנס שב ועמד ליד מקבילו והעבירו את התינוק, והורו לפרמדיק לפתוח לרווחה את תיקה של האם ועיניים זרות וידיים חמושות מיששו 
ווידאו שאין בו איום למדינה, והסדר נשמר, ובטחון המדינה גם, והתינוק נשלח לבית החולים מוקאסד.
ובדרך חזרה איש ובנו עמוסים בארגזים כבדים ,שנפחם גדול מכדי לעבור דרך ארבעת מנגנוני הקרוסלות, שזרועות המתכת שלהן הן הקצרות ביותר בכל תחומי השליטה של מדינת ישראל (כן, אני מודדת), נאלצו לגרור, לדחוף, למשוך ולהיעזר בעוברים ושבים כדי להגיע אל הצד האחר, אל פלסטין, או ככתוב בשלט: "יהודה ושומרון".
במחסום ג'בע:האור דולק, החיילים שוהים במגדל, העמדות ריקות ודגל חדש מתנופף בחצי התורן.