ג'יוס, כפר ג'מאל, מעבר אליהו, עזון, פלאמיה, יום א' 30.6.13, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
דינה א. רוני ש. (מדווחת)
30/06/2013
|
בוקר

06:10 מחסום אליהו

פועלים רבים מחכים לבדיקה ועוד פועלים מגיעים בשביל המגודר מעל הכביש.

כ 5 מכוניות  בבדיקה במתחם המכוניות.

שמחנו לראות שבפניה לקלקיליה מרחיבים את הכביש ותהינו מי מבצע זאת. בדרך חזרה קיבלנו תשובה, הצומת נקראת "צומת צופין"....

עוברים דרך נבי אליאס - הכל שקט.

 

06:20 הכניסה לעזון פתוחה, קוביות הבטון נשארו בצד.

קיוינו שנגיע בזמן לשער החקלאי של ג'יוס .

בפניה מהכביש לדרך העפר הדרך מאד משובשת כי חוצבים בהר (לא ברור לנו לאיזה מטרה) וגם מניחים צינור חדש בצד הדרך כך שהגענו לשער בשעה  06:32 ומצאנו שער נעול ואף לא נפש חיה. השער והגדר מפוחמים ונראה שהייתה שם שריפה על הגדר. בררנו במת'ק אם השער היה פתוח ומה שעות הפתיחה. החיילת האדיבה מאד ענתה שהשער כמובן היה פתוח ושעות הפתיחה הם : 05:30 עד 06:30 בבוקר, בצהרים 12:15 עד 13:15, ואח'הצ 16:00 עד 17:00 .

 

06:55 שער פלאמיה

המחסום פתוח וגם הוא נראה מפוחם.

הולך רגל מגיע מכיוון ג'יוס, מכונית פרטית עם אשור כניסה מחכה לבדיקה, שני טרקטורים נוסעים על כביש המערכת לכיוון הכניסה הרחוקה.

07:00 מגיעה משאית גדולה עם 6 פועלים מג'יוס שנבדקים ועוברים

07:15 מכונית ו 4 אנשים בתוכה עוברת אחרי בדיקה

07:30 טרקטור עם 7 גברים ונשים מגיעים ועוברים.

 

3 חיילים ניגשים אלינו ושואלים אם אנחנו ממחסום ווטש. אחד מהם סיפר שראה ביוטיוב סרט הסברה שלנו אך מבקש שנסביר לו למה אנחנו באות למחסומים . מתפתחת שיחה  ולמרות שיש מי שצועק עליהם שאסור להם לדבר איתנו הם ממשיכים לשאול ולהתענין באמת מה כל כך מדאיג ומפריע לנו ואיך אנחנו רואות את העתיד ואיך זה שאנחנו,שתי נשים לא צעירות, לא מפחדות לנסוע לבד בין הכפרים במכונית הפרטית שלנו. אני לא חושבת שהצלחנו לשכנע אותם אך לפחות הם הקשיבו להסברים שלנו וקצת ערענו את הדימוי המפלצתי שנותנים לנו.

אני , באופן אישי, רואה בשיחות האלה עם החיילים (ובמיוחד כשהם גם שומעים ולא רק משמיעים את הסיסמאות שמשמיעים להם) חשיבות רבה ואפילו שליחות.

 

מכיון שהשיחה התארכה ויתרנו על נסיעה למחסום חבלה ונסענו לכפר ג'מאל אל ידידינו ז. בעל המכולת שהוזכר בדו'ח של נעמי. נסענו בדרך הארוכה , דרך שדות טבק פורחים, זעתר מריח ומלוחיה  ירוקה. דלועים מטפסים וכרמים ומטעי גויאבות ולימונים. אשה שעבדה במטע ובשדה שלה כיבדה אותנו בלימונים ישר מהעץ. חשבנו לעצמנו שאם היה אפשר לחיות ככה זה לצד זה בדו קיום שמכבד אחד את השני זה היה יכול להיות גן עדן.

 

עצרנו בכפר ג'מאל, ז. ואישתו קיבלו אותנו כרגיל בידידות ובקפה.

אני רוצה להוסיף מספר עובדות לתאור של נעמי.

נכון שהכפר אינו סובל מהתנכלויות של מתנחלים אך יש בעיות אחרות. למשל לבן של ז. עצמו נלקח במפתיע האישור החקלאי לעבוד בשדות הזעתר שמעבר לגדר ורק עם התערבות שלנו הוחזר לו הרשיון.

השער החקלאי שמול סלעית לא נפתח בצהרים כי שעות הפתיחה תואמו עם איש הבטחון של סלעית ולא לפי צרכי החקלאים.

יש חקלאים שיש להם מטעי זיתים שאמנם יש להם רשות לעבור בשער החקלאי אך יש 5 שעריםinfo-icon משניים שהצבא סגרinfo-icon לפני כשנתים ופותח רק בשעת המסיק. רבות כבר נכתב על הנושא הזה ורק לפני כחודשים שוב נערכה רשימה של חקלאים הנפגעים מכך. גם ראש המתק עדאל ניסה לטפל בענין אך "מסיבות בטחוניות" לא הצליח.

גם הזזת הגדר לתוואי החדש לא תפטור בעיה זאת. עדין ישארו חקלאים מחוץ לגדר.

 

חזרנו דרך מחסום אליהו ,כשדגלי מחסום ווטש מתנופפים על המכונית שלנו ,ללא כל בעיה.