אל ג'יב (גבעת זאב), קלנדיה, יום א' 23.6.13, בוקר

צופות: 
ליליאנה פ., מאירה ו., רוני פ., 2 אורחים מתרגם: צ'רלס ק.
23/06/2013
|
בוקר

קלנדיה

הגענו מעט אחרי השעה 05:00 והתור היה ארוך.

אנשים נראו עייפים מאוד, מותשים מאוד, שקטים מאוד.  התור התקדם; הבוקר נדרשו בין 14-34 דקות מסוף התור עד ליציאה מן המחסום.  זה ההסבר לאי-ההתאמה בין משך הזמן הנמסר על ידי הצבא והזמן שאנו מודדות.  הצבא, כמובן, מודד את משך הזמן מן הכניסה לאיזור הבידוק שם מציגים תעודות ונבדקים החפצים, עד ליציאה מן המחסום.  כאשר הכל הולך כשורה זה יכול לקחת 5-7 דקות, ועשוי לקחת שעה נוספת כדי להגיע לנקודה הזו.

היה היום אירוע בשער ההומניטרי.  הגיעה אישה עם ילד מאוד חולה ופגוע שכלי, מלווים באדם נוסף.  השוטר לא רצה להקשיב לו, והורה לו בצורה בוטה ביותר לעבור לתור הרגיל.  אמנם האדם אינו בעלה של האשה, אלא קרוב משפחה מאותו כפר אשר רצה לעזור לה לסחוב את התיקים שלה מכיוון שהיא החזיקה את הילד בידיים.  ידענו כי אסור לנו לדבר עם השוטרים, כך שעמדנו שם ולא יכלנו להתערב.  דבר דומה קרה במקרה של ילד שהיה בדרך לתור שנקבע בבית החולים, יחד עם אדם שלא היה אביו.  הם לא יכלו בשום אופן לעבור יחד לאזור הבידוק!!!!  הילד עבר בשער ההומניטרי, והאיש שליווה אותו חיכה בתור הרגיל והארוך עם אחרים.  אמנם לא היה זה מקרה של חיים ומוות, אלא דוגמה נוספת של הטרדה מיותרת.

 

אל ג'יב

הגענו בשעה 07:00, לערך.  האווירה היתה כפרית. אנשים רבים אמרו לנו כי לפעמים ההמתנה ארוכה מאוד ושרצוי כי נבוא לעיתים קרובות יותר.

אדם בעל קיוסק קטן סיפר לנו כי יש אנשים המגיעים בשעה 03:00 כדי לתפוס מקום.  החיילים סיפרו כי המחסום נשאר פתוח וכאשר מישהו מגיע הם מעבירים אותו.  ואמנם פגשנו חייל חביב מאוד שהכרנו מקלנדיה שפיקח על התור ודאג שאנשים יעברו ללא המתנה מיותרת. בזמן שהותנו במחסום עברו כ 200 איש.