חיזמה, קלנדיה, יום א' 9.6.13, אחה"צ

צופות: 
רוני המרמן ותמר פלישמן (מדווחת)
09/06/2013
|
אחה"צ

צילום: גרפיטי (לא חדש): ישוחררו האסירים הפוליטיים

 

מחסום קלנדיה עשר דקות של עמידה בתור המוביל לעמדת החיילים ועוד שלוש של עמידה בשטח הבידוק עצמו דיין להבהיר כיצד מיושמת המטרה "להחזיק את האוכלוסייה בחוסר ודאות מתמיד" (ציטוט מפי קצין בכיר).

 

בשלשות הוכנסנו לאזור הבידוק. היה עמנו איש לא צעיר, שהניח את מעט חפצי המתכת שבכיסיו על מגש הפלסטיק ואת תעודת הזיהוי ואישור המעבר הציג לחיילים . הם בדקו בקפידה את זהותו, ביקשו שיראה שוב ושוב את התעודה ופקדו עליו להכניס את האישור דרך החריץ שבקיר. האישור שעבר לידיהם הוחרם. האיש קפא על מקומו כשמבטו מבועת. "למה"? שאלתי. "ככה," השיב החייל. "זו לא תשובה!" התעקשתי. "זה סודי," ענה החייל. התעקשתי. הסביר שזה מלמעלה, שגם הוא לא יודע ממי ולמה אבל מרגע זה ואילך האיש מנוע שב"כinfo-icon על כל המשתמע מכך.

הפלסטיני, שמבטו נדד מהחיילים אלינו, כאילו ציפה שמאיתנו תבוא ישועתו, שאל כמי שחרב עליו עולמו: "מה אני יעשה עכשיו?" "לך מהר למת"ק, הם עוד לא סגרו," ענו לו.

אבוד ומבולבל מיהר האיש לפלס את דרכו בקהל שצבא על הקרוסלות מבחוץ, וכל מה שהניח קודם על מגש הפלסטיק: טלפון, צרור מפתחות ומטבעות  נשכח מלבו.

מיהרנו אחריו ודרך מוטות המתכת השבנו לו את ששלו.

 

והייתה שם גם אישה משכם, מתנשפת הגיעה למחסום, סיפרה שלפני 11ה שנים חדרו חיילים לביתה, ירו ורצחו את בעלה והותירו אותה עם עשרה יתומים. אחד מהם חלה ואושפז בבית חולים מוקאסד, ולשם היא ממהרת. לה בלבד נתנו שלטונות הכיבוש אישור להגיע לבית החולים. אחיו (ילדי הרצוח) מנועים מלשבת ליד מיטת אחיהם. "פרופיל המסוכנות" הם קוראים לזה, כן הפרופיל הארור....

 

בפיסות קרעי חיי בני האדם נאלצים הפלסטינים בעל כרחם ולשם שרידותם להגיע אל בין הגדרות ומוטות המתכת ואנחנו שעשינו עמם רק צעדים אחדים, די היה בהם כדי שנצא מהעבר האחר כאילו בעטו בבטננו במגפיים מסומרות.

 

או כמו שיד נעלמה חרטה על המגדל:  Shame for The World for this chicpont""    (הטעות במקור)

 

במחסום חיזמה  הורתה שוטרת מג"ב ("אני המפקדת של המחסום," אמרה) לעכב אותנו במקום המיועד לעיכוב ולבדיקת רכבי הפלסטינים תושבי ירושלים, בניגוד למתנחלים שאינם נבדקים כלל.

ה"מפקדת" התעמקה בתעודת הזיהוי ובפרטים הרשומים בה כשהיא מחפשת איך אפשר "לתקוע" אותנו. כשלא נמצאה לה סיבה שחררה אותנו מבלי שבאה על סיפוקה.

אם יש לקח מהעיכוב זה שחשוב, גם אם לעתים רחוקות, שנרגיש את אפס קצה של ההשפלה והאיומים שעוברים במקום יום-יום ושעה שעה הפלסטינים.