קלנדיה, יום ב' 27.5.13, אחה"צ
ב-3:45 אחה"צ המחסום היה כמעט ריק מבני אדם. היה תור קטן באחד המעברים ולא היו תורים כלל בשני המעברים הפעילים האחרים. במעבר המוביל למת"ק היה תלוי שלט שבימים 27 ו-28 למאי המת"ק יהיה סגור חוץ מאשר למקרי חרום. טלפנו לחמ"ל לברר מה קורה ואמרו לנו שאין לא חיילים ולא קצינים במת"ק. לאחר כ-10 דקות נעמדה במעבר למת"ק אישה בוכייה בת 47. ניגשנו לשאול במה נוכל לעזור לה והיא ספרה שביקשה אישור ללוות את בתה בת ה-20 לקונסוליה האמריקאית בירושלים. היא שילמה כסף עבור מסמכים שהציגה לחיילת שטפלה בבקשתה וזאת מעכה את הניירות ובסוף שמה עליהם חותמת שהאישה מסורבת. האישה, שדאגה מאד לבתה שמעולם לא בקרה בירושלים ולא תדע להסתדר במונית ולמצוא את דרכה לקונסוליה, הייתה אובדת עצות. האישה ספרה שהבת עומדת להתארס עם בחור שיבוא מאמריקה וייקח אותה לשם בחזרה אחרי החתונה. והיא אמרה גם שהיא לא מבינה למה היא מנועה, הרי היא מקבלת אישורים לטיפולים בבי"ח מוקאסד בלי בעיות! ניסינו לטלפן לענאן, נציג המת"ק שהיה חתום על החותמת שהחיילת שמה, אבל לא היה מענה לטלפון. אז טלפנו לאלון, נציג אחר. למרות שלא היה במקום, הוא טלפן ודיבר עם החיילים במת"ק וסידר את העניינים עבור האישה שיצאה אחרי כמה דקות עם האישור המיוחל ביד, כולה זורחת.
אחרי עוד כמה דקות, הופיע זוג מחיזמה עם הזמנה לבדיקות בבית החולים בירושלים. התברר שהם היו כבר לפני שעתיים בקלנדיה ונפנפו אותם ושלחו אותם למת"ק בבית אל ומשם לעופר – בקיצור, התרוצצו בלי סוף עד שהגיעו לקלנדיה בחזרה. שוב טלפנו לאלון ושוב נענינו והזוג נכנס למת"ק לקבל אישור. חוץ מענייני המת"ק, נראה שהמחסום פעל ביעילות ולא היו בעיות. אז למה המצב במת"ק קשה כ"כ?