קלנדיה, יום ד' 15.5.13, אחה"צ

צופות: 
ויוי צורי, יהודית ברנשטיין ותמר פליישמן (מדווחת)
15/05/2013
|
אחה"צ

יום הנכבה בקלנדיה

 

ב-15 במאי מציינים הפלסטינים את יום הנכבה הוא יום אסונם.

לאורך כל שעות היום התקיימו עימותים בין חיילי צהל לנערים פלסטינים בשתי חזיתות במקביל - בשני פתחי המחסום.

 

נציגי הצבא החזק בעולם, ממוגנים מכף רגל ועד ראש, מצוידים במגוון כלי נשק ותחמושת ירו ללא הרף לעבר צעירים פלסטינים שנשקם היה צמיגי מכוניות, אבנים ובקבוקי זכוכית ריקים שליקטו בשדה הסמוך בו הקוצים היו להם למסתור.

 

עליונות החיילים ניכרה לא רק בציוד ובחימוש אלא גם במיקומם הגבוה ובעמדות הצליפה שבגומחות החומה.

 

הם ירו לעבר שדה הבתה עד שמלא המקום בענני גז ערפיליים שעלו מעל פני השטח ועמם התרוממו ראשי נערים שנצרבה נשימתם ודמעו עיניהם והחלו נמלטים מהמקום כשכדורי החיילים צולפים בעקבותיהם.

 

והיה שם גם קצין משמר הגבול שחיפש טרף ויצא לציד ראשים, סיפרו ש:"הקצין הזה הג'ינג'י" עצר בצהריים כמה בחורים. את זה לא ראינו, אבל ראינו כיצד הוא ניטפל למקבץ נדבות אדם אומלל לוקה בנפשו, פולש בידיו למרחב הפרטי, משפשפש בכיסיו, מוציא כל תכולתם ורק אחרי שהשפיל את החלש מכולם עזב אותו לנפשו. אך הוא לא ידע שובעה, עיכב שני נערים, הפקיע מרשותם את תעודות הזיהוי, אילץ אותם בתוקף רובי פיקודיו לעמוד בצד ובדק טלפונית באי-שם אם קיים לגביהם שמץ של רישום חשוד. חשד לא היה והנערים ששוחררו.

 

הלב יצא אל חבורת הנערים האמיצים, דור שני להשפלה וכיבוש, שלא ידעו חירות מיום לידתם, אבל יודעים שזו ארצם, זו אדמתם, זו מולדתם ועל אלו הם נאבקים ומוחים כנגד נציגי הפולש המשפיל והעושק.

וכשנשמעו דברי מפקדם של החיילים היורים על שינו אסטרטגיה, על כוונה לאגף את הנערים הפלסטינים מכוון אחר, היה זה אך טבעי להזהירם פן יפלו בפח שטומנים להם החמושים.