עופר - יידוי אבנים, חקירת עד

צופות: 
נורה אורלוב (מדווחת)
10/03/2011
|
בוקר

בוקר + אחה"צ

אולם 2: בימ"ש לנוער

השופטת: רס"ן שרון ריבלין-אחאי

התובע: עו"ד סרן מיכאל אביטן

הסנגור: עו"ד נרי רמתי

 

הנאשם: הנער אסלאם צאלח דאר איוב (תמימי), ת.ז. 402197834 , בן 14 - מהכפר נבי סאלח.

תיק מס' 1367/11

אישום: יידוי אבנים

 

כפי שכבר דווח בדוח קודם, אסלאם נעצר ב 23.1.11 ב 2 לפנות בוקר והוחזק בג'יפ צבאי כשהוא כפות וקשור עיניים. לאחר מכן הובא לתחנת המשטרה, ושם נערכה חקירתו במשך 5 שעות. 3 חוקרי משטרה עסקו במלאכה. מי שלא נכח במהלך 5 שעות אלה היו הוריו של הנער, וגם לא עוה"ד לימור גולדשטיין שהורשה לראות את אסלאם רק לאחר שכבר נגמרה החקירה.

 

המשפט שהתנהל היום היה משפט זוטא ובו נבדקה קבילות הודאתו של אסלאם במשטרה. לצורך זה זומנו שלושת חוקרי המשטרה, גובי האימרות של אסלאם, להעיד על התנהלות חקירתו של אסלאם דאר איוב ב 23.1.11.

 

הדיון התנהל בנוכחות קהל של כ 15 אנשים, ביניהם דיפלומטים מצרפת, שוודיה, גרמניה וספרד, נציגה של ארגון בצלם, נציגה של ארגון Human Rights Watch, וכן פעילים רבים שבאו להביע את תמיכתם בנער.

על ספסל הנאשמים ישב אסלאם שהובא לעופר מאגף הנוער שבכלא רימונים.

כשנכנסו הורי הילד, רצה האם לכיוון בנה כדי לחבק אותו, אך מיד עטו עליה שומרי השב"ס ומנעו זאת ממנה בכוח, והאם האומללה פרצה בבכי.

 

השופטת שאלה את אסלאם אם הוא כופר בכל פרטי האישום, והוא ענה: כן.

 

העד הראשון היה חוקר המשטרה משה מדיוני.

הוא סיפר שעובד כחוקר משטרה כבר 26 שנה. יש לו גם הכשרה של חוקר נוער, אך אינו עוסק בתחום.

העד השני היה חוקר המשטרה רס"ם ארנון יהב. עובד כחוקר 5 שנים.

 

החוקר משה מדיוני, בעל הניסיון הרב, ענה לכל השאלות שנשאלו בחקירה ובחקירה הנגדית בנינוחות רבה ובנימוס.

לעומתו, היה ארנון יהב עצבני ועוין בתשובותיו והשיב לא אחת ב"לא זוכר".

 

החקירה והחקירה הנגדית התמקדו בעיקר בטענות הבאות:

 

-האם יידעו את הנאשם על זכותו לשתוק? –התשובה של שניהם: כן.

-האם יידעו אותו על זכותו להתייעץ עם עורך דין? –כן.

-מדוע התנהלה החקירה בלא נוכחותו של עוה"ד שהרי הודיע על בואו? –תשובות מתחמקות.

-מדוע לא הכריזו על הפסקה כשהילד הניח את ראשו על השולחן מרוב עייפות? –תשובות מתחמקות.

-מדוע היה צורך ב 3-4 חוקרים בחדר החקירה? –ממש לא כדי להפעיל לחץ על הנחקר.

-באיזו אווירה התנהלה החקירה? –טובה ונעימה מאוד. הילד קיבל אוכל, אפילו סוכריות. "הוא חיבק אותי..." [ממש קייטנה אידילית].

-מדוע בכה הילד כעבור ¾ 2 שעות? –בגלל מבחן שהוא יפסיד בביה"ס.

-איך בחרת מה להקליד מכל הנאמר בזמן החקירה? –לפי רוח הדברים שנאמרו בחדר.

 

על שאלות רבות ענו שניהם שאלה היו הוראות  הקצין.

החקירה הוקלטה, והסנגור ביקש להציג את קלטת הווידיאו כדי להוכיח שעניין זכות השתיקה לא נאמר לנער במפורש.

 

-טענה נוספת שהועלתה הייתה כי בעת חקירתו של הנאשם לא נכח הורה או קרוב משפחה בחיקורה.

תשובה: אני לא זוכר חקירה של נער, תושב הרשות הפלסטינית, שנחקר בנוכחות ההורים... לא מביאים אף פעם את ההורים... כך זה מקובל...

 

(לפרטים של הדיון כולו ר' פרוטוקול מצורף).

 

הדיון נמשך גם אחרי ההפסקה, אך עדותו של העד השלישי, הקצין ג'לאל עווידה, נדחתה למועד אחר (ל 16.3.11 – הדיון לא התקיים במועד הזה).

העד יזומן להעיד ב 21.3.11.