עופר - עסקת טיעון, יידוי אבנים

צופות: 
חוה הלוי, עפרה בן-ארצי, חגית שלונסקי
07/03/2011
|
בוקר

חגית שלונסקי מדווחת:

 

אולם 2:  'בימ"ש לנוער'

השופט:סא"ל רונן עצמון במקומה של שרון ריבלין-אחאי

התביעה: טלי קרת (ותובעת נוספת בלבוש אזרחי (?))

 

4קטינים ישבו על ספסל הנאשמים כשעה עד בואו של השופט ותחילת הישיבה באיחור של שעה, ב 11:00 .

ברשימת הדיונים 23 תיקים. רוב רובם של האישומים היו "יידוי אבנים/חפצים". עד להפסקת הצהריים התקיימו דיונים בתיקיהם של 8 נערים.  

 

זו הייתה אמורה להיות ישיבת סיום במשפטו של וסים סעיד סעדי אלכרכי - תיק 3964/10,כבן 16 מחברון. אך עו"ד איליא תיאודורי ,שמייצג אותו, מסביר לשופט שהעסקה עליה סיכם עם התביעה היא בעייתית. וסים נאשם ונענש בשנת 2010 שלוש פעמים. מעצרו הנוכחי נמשך כבר 6 חודשים לאחר שהופעל עליו גם עונש מותנה. יש לו רקע משפחתי קשה והוא זקוק לטיפול ולא למאסר נוסף. ברשות אין שירותים ומוסדות מתאימים לצרכים המיוחדים של וסים. ובלא קבלת טיפול מתאים הוא יחזור למעשיו.

אביו מבקש את רחמי השופט ולשחררו בתנאי העסקה שהוסכמה: קנס של 3500 ₪. השופט משתכנע מדברי עוה"ד ומציע שהנער ישוחרר היום בערבות של 1000 ₪ ויתחייב לפנות לקמ"ט רווחה (בבית-אל) לחוות דעת . ורק אחרי בדיקת אפשרות למתן עזרה טיפולית ייגזר דינו.

התובעת טלי קרת מתנגדת לדחיית  גזר הדין. השופט נותן לה ארכה של שעתיים לצאת להתייעצות. בשובה, כעבור 20 דקות, נמצא נוסח שמאפשר לשחרר את הנער היום לאחר שההורים יפקידו 3500 ₪ .

אם עד ל 14.4.11לא ישוחרר, יתקיים דיון נוסף בתאריך זה.

 

אמיר סמיר וגיה בסטאמי – תיק 4701/10,מאבו דיס.

היה בן 16 בעת ביצוע העבירות במאי וביולי 2910 .

(ראה דו"ח 7.2.11 ו 14.2.11 מעופר)   

זרק בקבוק צבע ובקבוק תבערה עם חברים . היום הוא מודה . עו"ד אכרם סמארה ניהל משפט הוכחות. נחקרו חוקרים במשטרת מעלה אדומים "ונחשפו דברים מדאיגים מאוד ביחס לאמינות עדותם... וגם חסרה הקלטת שאמורה לתעד את החקירה של הנאשם..."  חשיפה זו כנראה לא מדאיגה את בית המשפט שמסתפק בקביעה שקיימים קשיים ראיתיים, ולכן הוא מקבל את מה שהוסכם בין הצדדים: 14 חודשי מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי ל 4 שנים ; 2000 ₪ קנס.

 

משפטו של מחמוד עלאא מחמוד סמארה – תיק 1406/11,נער בן 15 שעצור על יידוי חפצים, נדחה ל 28.3.11. מייצגו אכרם סמרה.

 

----------------------------------------------

       

עפרה בן ארצי מדווחת:

 

ביהמ"ש הצבאי לערעורים

שופט: אל"מ אהרון משניות

סנגור: עו"ד טארק ברגות

ממשיב: מוחמד דאוד - תיק 1227/11

 

התביעה ערערה על גזר דין שהתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם. למרות שמוחמד כבר הורשע בעבר ביידוי אבנים, ביהמ"ש התחשב במצבו הנפשי וגזר עליורק 16 חודשי מאסר.  התובע דרש במפגיע "החמרה ניכרת בענישה".

מדובר הפעם ביידוי בקבוקי תבערה. התובע העלה על נס אתשאלת עסקת הטיעון אל מול ניהול משפט הוכחות וטען שמדובר כאן ב"משפט סרק". כלומר, לפי תפישתו ,פלסטיני שמנהל משפט ולא נמצא זכאי, מוליך שולל את ביהמ"ש, ולכן חייב לשלם על כך בענישה מרתיעה, כדי שהאחרים יראו וייראו. כמו כן מבחינתו לא ייתכן שאלה הבוחרים בעסקת טיעון ירגישו פראיירים מול אלה הבוחרים לנהל משפט ולבזבז את זמנו של ביהמ"ש.

כשהתובע אמר: "...בניגוד לאחרים המשיב בחר לנהל משפט הוכחות..."

השופט השיב לו : "זכותו".

ואכן למחרת התקבלה החלטת השופט: דחיית הערעור של התביעה.

הערה חשובה מפי הסנגור : יש לברר אם הפסיכיאטר של כלא עופר דובר ערביתinfo-icon. הסברה היא שהוא אינו דובר ערבית.

 

מערער: אימן סעיד חמיד'ה, ת.ז 904614062

עצור מ 19.10.09

 

עו"ד ברגות נתן לי לעיין ולסכם מתוך החלטה מעניינת שניתנה ב- 13.2.2011.

 

המערער ביקש לזמן לעדות מדובבים שהיו שותפיו לתא המעצר במתקן שיקמה שבכלא אשקלון.הוא תאר מסכת של התעללויות פיזיות, כולל ניסיון לחנוק אותו, הכאה ברגליים ופציעתן, צעקות והשפלות.

שופט ביהמ"ש צבאי הורה באופן חריג ואולי תקדימי לזמן את המדובבים לעדות.התביעה ערערה והשופט, אל"מ אהרון משניות, קיבל את הערעור ופסל את החלטת "בימ"ש קמא" [הראשון]. בהחלטתו הוא נשען בין השאר על סעיף 87א' בדבר הוראות הביטחון, שקובע : "....כאשר מדובר בפעילות נגד ארגונים לומדים, העמימות היא חלק מהותי משיטת הפעולה...".

על זה העיר השופט: " מטבע הדברים מדובר בעניין שעליו אמרו חז"ל כי "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין." 

בנוסף חשוב לציין שלא היה ערעור על זימון חוקרי השב"כ לעדות, והם העידו. אך ,לדברי השופט: "יש הבדל מהותי בין חוקרים ובין מדובבים...עצם קיומם של חוקרים בשב"כ ידוע לכול ואינו מוגן בחיסיון... לעומת זאת פעולתם של מדובבים... נוגעת לשיטות פעולה שמוגנת בחיסיון."

 ------------------------------------------------

 

חוה הלוי מדווחת:

 

ב-3.1.11 דיוווחתי כאן על משפטם של שניים: סאלח ודאוד אבו רומי- קרובי משפחה שעבדו בתחנת הדלק של מעלה אדומים.

היות והיו תמיד דחוקים בכסף, הם אמרו שהיה להם הסכם עם מנהלת החשבונות של התחנה. הם היו לוקחים ממנה כסף מזומן על חשבון משכורותיהם, חותמים אצלה על ה"הלוואה", ואחר כך היו מחזירים את הכסף, אולי על ידי ניכוי מהמשכורת.

פתאוםביום בהיר אחד, כך כתוב בכתב האישום, גילה בעל התחנה שחסרים לו 160.000 ₪ בקופה. עצרו את שני הבחורים.

היום, 7.3.11, נמשך המשפט. בינתיים תוקן כתב האישום. בקופה היו חסרים 8.000 ₪. בעל הבית התקשר לבחור, וזה אמר שאכן לקח את הכסף והחזיר מיד את הסכום. מנהלת החשבונות העידה, אך לא אמרה שהיה לה הסכם בשתיקה עם הבחורים. היא לא סיפרה על ההסכם הזה לבעל הבית, כך שהאשמה הייתה "גניבה ממעביד".

איך הצטמק הסכום מ-160.000 ל-8.000? מי קבע את הסכום האסטרונומי הזה?

עורך הדין דאוד עזי אמר לי: הם כותבים מה שהם רוצים.

העונש: 5000 ₪ קנס ועוד 2.000 ₪ פיצוי על עגמת הנפש לבעל הבית

ועוד 5 חודשי מאסר מותנה.