קלנדיה, יום ה' 19.4.12, בוקר
הגענו למחסום בשעה 09:00 המקום היה ריק למדי. אנשים ספורים הגיעו מדי כמה דקות 
ועברו במהירות. רק כניסה חיצונית אחת הייתה פתוחה. אחרי כעשר דקות הצטבר תור לא גדול ליד הכניסה החיצונית. אדם שעבר במחסום סיפר כי לפני שבועיים רק אנשים שהלכו להתפלל קיבלו אישור מעבר וכי לא התקבלו אישורי מעבר לעבודה.
כרגיל, המקום היה מלוכלך וברקע נשמעו הוראות ברמקולים בקולות רמים, צורמים וקשה היה להבין את תוכן הדברים.
ב-09:15 הצטופפו כעשרים וחמישה אנשים לפני הכניסה. ניסינו לשאול את החיילת שישבה ב"בוטקה" למה לא נפתחת עוד כניסה אך לא קיבלנו תשובה. התקשרנו למת"ק וביקשנו שיפתחו מסלול נוסף. אמר שידאג לכך. כמה דקות לאחר מכן מפתח מסלול נוסף.
ב-09:30 הצטבר שוב תור של כ-25 איש לפני הכניסה אך הם עברו במהירות.
איתמר בחר להתנסות במעבר בין הקרוסלות ומעבר לבדיקות - למרות המעבר המהיר במסלול הצר להפליא של הקרוסלה הקדמית, הוא נתקע לחצי שעה בפנים, עד שעבר את הבדיקה, ותאר התנהלות כלא ממוקדת. מרינה עברה אחריו קצת יותר בזריזות.
העיניים החדשות שבאו איתנו היום הזכירו לנו כמה הכל הזוי ורשעי. כי אנחנו ה"ותיקות" הגענו ואמרנו ב"שמחה": איזה יופי אין לחץ היום...." כאילו שמדובר בביקור של יועצות ארגוניות שמרוצות מהיעילות של ההתנהלות במחסום... הם, הטריים, היו מזועזעים.
כשעברנו את מחסום המכוניות בדרך חזרה, החיילת לא שאלה הפעם "אתן יהודיות?".
ניסים קורים.