א-ראם, קלנדיה, יום א' 17.3.13, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רוני המרמן ותמר פלישמן (מדווחת), אורחים: דמיאן (Demian) וגידו (Guido) מארגנטינה
17/03/2013
|
אחה"צ

קלנדיה:

- למרות הקור ולמרות ייסורי הגוף והנפש, נאלץ חולה סרטן לעבור בשארית כוחותיו מאלונקת שטחים לאלונקה ירושלמית, מאמבולנס שטחים לאמבולנס ירושלמי, להפקיע את צרורותיו לעיניהם של חמושים שווידאו שהחפצים ובעליהם אינם סיכון קיומי למדינת ישראל.

וחובה לזכור ולחזור ולומר ולספר שהחלשים ביותר, החולים והמעונים האלו, בכל גיל ומגדר, מתוקף חוקי הכיבוש הגזעניים, רק כך עוברים לאשפוז בבתי חולים, ושמיליוני בני אדם כבר עמדו לאורך השנים באותו המקום, ועתידים הם ורבבות כמותם לשוב ולמצוא עצמם באותה סיטואציה, באותו אמבולנס (או שכמותו) ובאותה אלונקה, מול אותם חמושים ונהלים, בכל יום מימות השנה, בכל שעה משעות היום ובכל מזג אויר.

כי לשיטת הכיבוש כולם חשודים וכולם שקופים.

 

- את מחמוד ג'עברי שטרם מלאו לו שש עשרה צדו חיילים ביום חמישי ה-14 במרס במהלך היתקלויות בין נערים פלסטינים מוחים לבין כוחות הצבא.

זו הפעם השלישית שמחמוד רואה את קירות הכלא הישראלי מבפנים. לעדות האנשים ומהיכרותי וידיעתי האישית מחמוד לעולם אינו זורק אבנים. אבל הם אינם מהססים לשוב ולעצור אותו כדי שישמש להם "עד מפליל", כדי שימסור שמות. שמות של מי שזורק אבנים או אינו זורק ויוכלו להסתמך על עדותו שהוצאה בכפייה עם או בלי קשר לאמת כדי להעמיד למשפט ולהרשיע ולכלוא נערים אחרים.

ביום שלמחרת המעצר מחמוד שוחרר. עד הפעם הבאה.

 

- אורחינו גידו ודימאן שמצלמים סרט וידאו במטרה להראות לקהילה היהודית בארגנטינה את מציאות הכיבוש, שמחו לראיין את עבדאללה תמימי, שגלל באוזניהם את סיפור געגועיו לכפר מוצאו שמעולם לא ראה ושעל אדמתו לא התאפשר לו מעולם לדרוך.

 עבדאללה, שהשלים עם העובדה שהשיבה לאדמת משפחתו אינה ברת מימוש ושחולם רק להגיע ולבקר את המקום בו קבורים אבותיו, חזר שוב ושוב על המשפט:"I am not a terrorist".

כי מהיותו בן העם הפלסטיני שזכויותיו כרכושו הופקעו מרשותו ומעמד אין לו, גם עבדאללה יודע שכדי לשרוד עליו תמיד להוכיח את ניקיון כפיו וכוונותיו. סוג של תעודת יושר שגם היא אינה ערובה לבאות.

על סאריס, כפר מולדת משפחתו של עבדאללה תמימי: http://www.zochrot.org/place/%D7%A1%D6%B7%D7%90%D7%A8%D6%B4%D7%99%D7%A1  (תודה לאיתן בורונשטיין שהעביר לי את הקישורית)

 

- במתחם הפנימי בצד הפלסטיני של המחסום חלו שינויים קוסמטיים: החומה החיצונית והמגדל נוקו מכתובות ונצבעו והושב להם מראם האחיד וגם המוט הצהוב שחסם נתיב תנועה הוסר.

סיפרו שבאישון לילה יצאו חיילים חמושים במברשות מהמחסום והם שעשו את המלאכה. הם היו כל כך להוטים לכסות על כל ציור וכתובת, שהגיעו עד לדיוקנו של הראיס וכפסע היה בינם לבין כיסוי פניו של ערפאת שדמותו שעל החומה הפכה לסמל המקום. רק פקודה לחדול מהמלאכה שהגיעה ברגע האחרון הצילה את פניו של יאסר ערפאת.

 

לא תעזור שום קוסמטיקה להלבין את פשעי הכיבוש וגם לא מחוות או הקלות שוליות כמו תיקון ברזיה, פתיחת מסלול נוסף, זירוז תהליכי מעבר או חיוך של האוחז ברובה.

כי מאחורי כל זה קיימת ופועלת מכונה משומנת זדונית ומפלצתית ואותה יש לעקור מין השורש ולא לייפותה.

 

אר-רם

דומה שהעיירה הולכת ונעלמת תחת מצבורי האשפה הנערמים בכל קרני הרחובות, בין מסלולי התנועה ולאורך חומת ההפרדה וריחם נישא למרחוק.