קלנדיה, יום ב' 18.3.13, אחה"צ
הגענו לקלנדיה ב-15:50. שני מסלולים היו פעילים וגם מסלול המת"ק, לא היו תורים.
אמבולנס הגיע למחסום מכיוון רמאללה ונעמד בכיכר הצפונית כי לא ניתן היה להתקדם לתוך המחסום. ראינו שאמבולנס ירושלמי חיכה לו במגרש החנייה, אז עצרנו אנחנו את התנועה ואפשרנו לנהג להגיע למחסום, שם הוא נתקע והמתין. התקרבנו לגדר לראות מה קורה וישר התחיל איש ביטחון לצעוק לעברנו שנתרחק מהגדר. בסוף כשלא זזנו, הוא בא אלינו לשאול מי אנחנו. אמרנו לו שאנחנו בודקות כמה זמן מתעכב האמבולנס במחסום. האיש הסתובב וחזר ושחרר את האמבולנס על המקום.
בסביבות השעה 16:30 נתניה ראתה שהתור באחד המסלולים הפתוחים התארך מאד בעוד החיילים במעבר הפעיל השני יושבים באפס מעשה. היא טלפנה למוקד ונענתה ע"י מיטל שמיהרה להתקשר ולשחרר את הפלונטר.
בדרכנו חזרה לירושלים, בשעה 17:00, ראינו שתאי ה"בודקות" על הכביש במחסום ליל/ג'בע ריקות שתיהן. שאלנו שלושה ילדים בדווים שרעו את צאנם ליד המחסום איפה החיילים והם הצביעו על הפילבוקס הסמוך. לא ראינו שם חיילים, אבל סומכים על הילדים. איזה ילדים עצובים וחשדניים. קראנו להם לקבל ממתקים מהמחסנים של נתניה ואחד מהם התקרב בחוסר רצון. רק כשקיבל לידיו את הממתקים עבורו ואחיו סו"ס זרח חיוך גדול על פניו.