חמרה (בקעות), יום ו' 1.3.13, אחה"צ

11:45– 13:45

11:45 מחסום בזק - עברנו.

הצבע ירוק והפריחה מרהיבה

הכיבוש מגעיל ומכעיס כתמיד

דרך אלון - כביש 578

לצד הכביש מול הכניסה להתנחלות רועי חנה ג'יפ צבאי. ממול, בצומת הכניסה של ההתנחלות, חנה טנדר טויוטה נוצץ וגדול.

נעמדנו וצילמנו.

חייל (מילואים) ניגש והסביר שהרבש"ץ (מהטויוטה הנוצצת) דיווח על נער פלסטיני ש"תיצפת על היישוב". לנער אין תעודות, אין לו עדר ו"אין לו מה לחפש ליד היישוב", לכן יש לעצור אותו, להביאו למחסום בקעות, שם כבר ידעו מה לעשות איתו. החייל האדיב מילא אחר בקשתנו, ומסר לנו את מספר ת"ז של הנער. הסברנו, שאם במקרה הנער יעלם, אז שהמשפחה תדע על נסיבות היעלמותו.
 

12:15  מחסום חמרה

תנועת מכוניות לשני הכיוונים. בערך ב 12:25 ראינו שהנער המתצפת שוחרר והוא עזב את המקום.

לפתע (12:25) נשמעה כריזת רמקולים, פעם אחר פעם: המחסום סגור המחסום סגור.

הכביש היה ריק ממכוניות אז עמדנו כדי להבין אם המחסום נסגר בשל נוכחותנו שם. הסתבר שכן. אחד משני החיילים שהתקרבו אלינו הבהיר בלשון בוטה ובזויה, שהמחסום ישאר סגור עד שניעלם לו מהעין.

בקיצור – גירש אותנו.

הוא לא רצה למסור את שמו, אמר שקיבל פקודה מהמפקד שלו לגרש אותנו כדי שלא נפריע לו ...

תוך כדי כך כבר הגיעו מספר מכוניות, שמילאו את הכביש. ראינו את החיילים מסמנים למכוניות שהגיעו ממערב לשוב על עקבותיהן.

12:45 גם כאשר כבר חזרנו למכונית שלנו והתחלנו בנסיעה, הכריזה המשיכה לזעוק "המחסום סגור המחסום סגור".

המשכנו לשמוע את הכריזה גם כאשר כבר התרחקנו צפונה. שולי הכביש לא מאפשרים עצירה.

ניסינו לעקוב בעזרת המראות, קשה לדעת מתי החיילים פתחו את המחסום.

13:05  בכביש העולה אל מחסום תיאסיר הנוף ירוק, פורח, הצאן נהנים מהשפע.

אופס! ג'יפ חונה לרוחב הכביש. מעט לפני חמאם אל-מליח.
המעבר אסור!!

חייל ניגש אלינו ומבהיר שיש חשש למטענים על הכביש. 
???

הוא מבהיר: "הם [הפלסטינים] עשו עבודות מטעם עצמם, ויש חשש למטענים. בתוך חצי שעה יבוא גשש ויבדוק". שאלנו על שני רכבי השטח שראינו בדרך: "הרחקנו את כל הישראלים שטיילו בחמאם אל מליח".

מעבר לגיפ החונה על הכביש היו מונחים ארבעה צמיגים.

קיבלנו הסבר מהפלסטינים, שנחסמו אחרינו. את הבורות שנפערו בכביש הם סתמו בבטון, ובאותם המקומות הניחו צמיגים כדי לסמן לנהגים שלא לדרוס את התיקון (אכן "עבודות מטעם עצמם"). מיכלית מים צבאית כן הורשתה לעבור אל השטח המסוכן.

החייל שדיבר איתנו, סיפר כמי שמגלה סוד, שהם יודעים מי עשה, והוא אפילו עצור אצלם בג'יפ.

ביקשנו את פרטי העציר, למרות שהסיפור נשמע לנו כבלוף להפצה בין הנהגים.

אחד הנהגים (שאל על דפנה) קיבל את מספרי הטלפון שלנו. את שלו הוא לא מסר.

13:25 עזבנו

14:45 מחסום בזק

"הכל בסדר" ועברנו.

בשעות אחה"צ התקשרתי אל דפנה, מתוך מחשבה שאולי אותו נהג יצר איתה קשר. דפנה וטל היו באותה שעה בבקעה, וסיפרו שבסביבות השעה 14:00 הן עלו למחסום תיאסיר ללא חסימה.