מת"ק עציון, יום ג' 19.2.13, אחה"צ
מתרגם: צ'רלס ק.
14:45-16:30 אפשר להתנהג בקורטוב אנושיות גם במסגרת המגבלות של חוקים לא צודקים ומשמעת צבאית. כך גילינו לקראת סיום המשמרת שלנו. סירבו לתת אישור לצעיר שהיה אמור להופיע בבית משפט ברמלה ביום ד' בבוקר. צלצלנו כדי לנסות לעזור לו ופתאום קראו שוב בשמו, שייכנס. פתאום קיבלנו שיחה לנייד. ר., קצינה שהיה לה מספר טלפון של מישהי ממחסום ווטש (מאירוע קודם), צלצלה אליה כדי לבקש את מספר הטלפון של אחת מאלה שהייתה היום במשמרת. כך היא צלצלה אלינו להסביר את הבעייתיות במקרה הנוכחי (הבחור הופיע ברשימת המנועים של המשטרה, וגם לא הודיע מראש על הזימון לבית המשפט, כנדרש). היה לה ספק אם תוכל לעזור אבל היא הבטיחה שתעשה כמיטב יכולתה ושתחזור אלינו. ובאמת, לפני שעזבנו, יצא הצעיר קורן ואסיר תודה, מנופף באישור. אם איני טועה, זאת אותה ר' אשר יצאה מגדרה לעזור במשמרת שלנו מלפני מספר שבועות.
מקרים אחרים היו פחות חיוביים. מייד בהגיענו, פנה אלינו אדם שביקש את מספר הטלפון של סילביה.
אח"כ הגיעה יהודייה ישראלית יחד עם פועל פלסטיני כדי לקבל בחזרה מסמכים שמסרו בבוקר. החייל באולם ההמתנה התעקש כי לא היו דברים מעולם ולקח הרבה זמן והרבה ויכוחים עד שפתאום המסמכים נמצאו והפועל הורשה לקבלם. כנראה עמדו להפנותם לחברון. בזמן שהפלסטיני היה בפנים האישה, אשר כנראה אחראית על עובדים בחברה קבלנית, התלוננה על הקשיים הנגרמים למעסיקים ולעובדים (ודווקא הדגישה את הקשיים של העובדים) על ידי מערכת האישורים.
שתי נשים רצו לקבל אישורי כניסה לירושלים כי דודתן נפטרה והן רצו לראות את הגופה לפני ההלוויה מחר. הן סורבו כי "לא הגישו בקשה." קשה להבין כיצד ציפו מהן להשיג אישור ברגע האחרון. בזמן שצלצלנו לאנשים שונים בנסיון לפתור את הבעיה, הן החליטו, באדיבות, לוותר היום. יש להניח כי עד למועד הלוויה יצליחו להשיג אישור (מן הרשות הפלסטינית?).
אדם מבוהל רץ פנימה עם חבר. נודע לו כי בנו בן ה-16 נעצר כי היה ברשותו סכין (לחתוך ירקות, אמר האב), ועליו לשלום כנס של 1000 ש"ח למשטרה. הוא גם לא ידע היכן הוחזק בנו. כנראה מדובר היה בתחנת המשטרה ליד המת"ק, לשם עברו.
במשך המשמרת היה זרם קבוע של אנשים שהגיעו כדי להשיג אישורים וכרטיסים מגנטיים. לא נראה לנו שהיו בעיות נוספות. המשרד עדיין היה פתוח ופעיל כאשר נאלצנו לעזוב בשעה 16:30.