ארתאח (שער אפרים), יום א' 17.2.13, בוקר

צופות: 
ליאורה ש. וורדה צ. (מדווחת)
17/02/2013
|
בוקר
04:05 מגיעות למחסום (סליחה, המעבר, בלשון המכובסת הנהוגה באופן רשמי היום). בדרכנו הרגלית אל תוך המתחם אנו רואות נשים רבות בדרכן החוצה. משמע שער הנשים היה פתוח, אולם כשהגענו שער זה כבר נסגר, והנשים שאחרו – עמדו בתור הכללי (כזכור אמר מנהל המקום שאין לו תקציב לכח אדם שישאיר השער פתוח ליותר מ-10 דקות עם הפתיחה!). נפגשות כרגיל עם נציגי המשלחת האקומנית, מחזור חדש, בלתי מנוסה ונדהם ממה שקורה. התור דוקא נראה פחות דחוס מהרגיל בימי ראשון, הרחש הוא של שיחות ולא צעקות. כנראה תוצאה של הגשם, שמבטל יום עבודה בחקלאות. גדר הכניסה למסלול אינה פרוצה הפעם.
04:15 עוברות לצד היציאה לתוך ישראל. אדם מבקש מספר טלפון שיוכל להתקשר על מנת לסייע למנוע כניסה. מסרנו את הטלפון של סילביה... אחר מדווח שביום שישי, מעבר לעובדה שהמחסום נפתח לעוברים שעה מאוחר יותר - גם פחות עמדות פתוחות, הן נפתחות ונסגרות חליפין תוך העברת אנשים מתור לתור לאחר שכבר חיכו. הטענה הכללית בין המצטופפים למחסה מהגשם היא ששער אפריים גרוע מאייל.
בחלון 14 יושב אדם, משוחח בטלפון, ובמשך 10 דקות לא עובר שם איש.
אדם שקיבל פתק מהאקומנים ב-04:15 יוצא ב-04:33. כלומר – כחצי שעה (כולל עמידה מסוימת במסלול לפני הכניסה לבניין).
ולסיכום הבוקר – אומר אחד הפועלים – כבר יותר מעשר שנים שאתם פועלים פה – ולא הרבה השתנה. מה אתם מועילים? ואכן הרגשנו חסרות אונים...
05:00 עזבנו.