חבלה, עזון עתמה, יום ב' 11.2.13, בוקר

* סדרת ענישה לפלסטיני שהעליב חיילת, שגררה שביתת מעבר מצד הפלסטינים, שלא הלכו לעבודה.

* ההסעות של הילדים עברו בזמן ללא בעיה.

6.15 מחסום עזון עתמה – הרבה פועלים מחכים בחוץ, ליד המחסום, למרות שצפוי גשם. כ- 60 איש עומדים בתור אך המחסום מתפקד במהירות. מאוחר יותר תזמנו מעבר לאדם שהגיע ועבר תוך 10 דקות – זמן שיא לשעת בוקר מוקדמת זו. כל זאת, למרות שהחיילים מתפעלים את השער המוביל לעמדות הבדיקה, מה שמאט בעצם את התקדמות התור.

אשפה מתחילה להצטבר לידי סככה שהוקמה עבור המחכים בצד ה"ישראלי" של המחסום. מכיון שאין פח אי אפשר להאשים את העוברים.

7.05 מחסום חבלה – למרות שהחיילים עושים תנועות של פתיחת השערים, המחסום עדיין לא נפתח, והדבר נמשך ונמשך. מדי פעם נשמע ויכוח קולני אבל לוקח זמן עד שקצין המת"ק שאליו צלצלנו להתלונן – חוזר אלינו עם ההסבר: כאשר קצינת המשטרה הצבאית ניגשה לפתוח, אחד הפסלטינים התחצף אליה והעליב אותה (לדבריה) והיא שלחה אותו לסוף התור. דבר זה העלה את חמתם של הממתינים והם החליטו לשבות – לא עוברים! הם גם לא נתנו למי לעבור למי שכן רצה לעבור (בתמונה - מחסום חבלה מושבת). זה נמשך תוך כדי ויכוחים בין הפלסטינים לחיילים, שעלו לטונים גבוהים. חייל אחד כמעט החל מכות עם הפלסטינים אך חבריו עיכבו אותו והזיזו אותו מהשער. הרגשנו שהמצב יכול כל רגע להתפוצץ. שני הצדדים נותרו מחופרים בעמדותיהם וכל בקשותינו למת"ק שמישהו יבוא לפשר בין הצדדים העלו חרס.

בשעה 8:20 החיילים סגרו את המחסום (8:15 היא שעת הסגירה) וזהו. פרט לזוג אחד מבוגר מאוד, שהשובתים אפשרו לו לעבור, איש לא עבר לכיוון ישראל.

שומרי הלילה מהמשתלות וגם האוטובוסים של הילדים לבית הספר הורשו לעבור לתוך לפלסטין ללא עיכובים. חלק קטן מהפועלים (לפי דברי המעסיקים שלהם שחיכו להם ליד השער) חזרו ויצאו דרך שער אליהו.

8.30 עדיין יש אנשים המתגודדים ליד המחסום ומדברים, כנראה דנים במה שקרה ומי יודע מה עוד. החיילים נסעו לדרכם במכונית שכורה ועליה סמל הגדוד שלהם.

האם כאשר אדם מעליב חיילת מותר לה לעסוק בסדרת חינוך? ענישה קולקטיבית היא לא חוקית. אבל ברור שהיא חושבת שכן, שהיא השולטת והקובעת ב"מחסום שלה".