דרום הר חברון, חברון, יום א' 20.1.13, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
יעל אגמון, ציפי -מדווחת, מ. - נוהג ומתרגם
20/01/2013
|
אחה"צ

בחרנו לצאת  בשעה שתיים בצהרים, מאחר והילדים היו עדיין בחופשת החורף.

 

כביש 60

בכביש 60 תנועה ערה גם של מכוניות ישראליות, אך בעיקר פלסטיניות. פה ושם בצד הכביש הולכים אנשים. מעט הלאה, נראות חלקות חקלאיות מטופחות להפליא. נוכחות צבאית לא נראית בשום מקום. מעלינו שמיים תכולים, שמש נעימה וחמימה.... כמעט אידיליה.

 

חברון

בכניסה לקרית ארבע שלטי בחירות של מפלגות דתיות לאומיות. כך גם סביב הכניסה והחנייה למערת המכפלה. ואחר כך יתברר לנו שהחברונים חושבים שהם אלו שיקחו את הבחירות ברוב עצום. על יד בית המריבה-השלום שעתה דומם,  ילדי ג"אברי משחקים בכדור ומאותתים לשלום.
ברחבת המכפלה פורקים אוטובוסים תיירים תוצרת הארץ. במחסומים שקט ממש, רק חיילים משועממים.
אנחנו עולות לתל רומידה ויוצאות לסייר "בשטח ההפקר" בין H 1 ל H 2. בשביל העקלקל מברכים לשלום קבוצת ילדים חברותיים שמציגים עצמם כל אחד ואחד בשמו.
בבית השוטר, בו גר בעבר מיכאל והיום הוא מתנ"ס מקומי מתוחזק היטב, אנחנו פוגשות את א', אחיו של מכר ותיק. הוא חזר הבייתה לחברון אחרי שנים בחו"ל, שם למד באוניברסיטה. אך היום, חמישה חודשים מיום חזרתו, הוא מובטל ומודאג. א' מזמין אותנו לשבת בחצר הבית ולשוחח בזמן שחברו מכין תה. הוא שואל אותנו בדאגה מה יהיה, שהרי "ביבי לוקח ומועמד מספר שלוש שלו -ברוך מרזל - ינהל את  ישראל" אנו מרגיעות אותו ואת עצמנו ש"טוב, לא בטוח שביבי ינצח  ושברוך מרזל לא קרוב אפילו להיות מספר שלוש ואינששללה, מקוות שלא יצליח כלל". לפחות תקוה אחת התגשמה. הוא גם מציין את היאוש והזעם הגובר בחברון וחושב שהחמאס ירוויח מזה מאוד "וזה מה שביבי רוצה, לא?" על זה לא היתה לנו שום מילת הרגעה.
בחזרה במכולת השכונתית שמענו על שני ילדים שעוכבו במחסום חסם שוטר משום שנשאו בלון גז בייתי. תושבי תל רומדה יכולים לקבל אספקת גז לבישול בדרך אחת בלבד: עליהם לשאת את הבלון בעצמם או בעגלת יד בלבד! אין הם רשאים להעזר ברכב. לא לתל רומדה, הנמצאת על גיבעה, והדרך אליה מן המחסום תלולה וקשה לכל אחד, בוודאי עם בלון מלא גז. הילדים המבוהלים, שלא היו מצוידים בטלפון שבו יכלו לקרא למכר, חיכו עד שבאוגדה מישהו טרח [תודה] וטילפן למקומי איש "בצלם" לשעבר, והוא ירד למחסום, "זיהה" את הילדים והם עלו לתל עם הסחורה שלהם. אחר כך ירד לומר שלום ושמחנו לפגוש מכר ותיק ונחמד וסתם כך, לעמוד מחוץ למכולת לפיטפוט קליל.