ג'בע (ליל), עטארה, קלנדיה, יום ג' 22.1.13, אחה"צ

תמונות:

* מיצג חדש על החומה
* סיפורי הערים הכבושות
* סלילי תיל חדשים בעטארה
 

קלנדיה:

בחנות של מעסיקו של אחמד מוכר הפלאפל חיכו לנו כדי לטכס עצה לקראת המשפט האמור להתקיים ב- 12 בפברואר.

אחמד הוא יתום מאביו, שנרצח בידי חיילים באינתיפאדה הראשונה, ואנשים מהקהילה לוקחים את האחריות לדאוג לגורלו.

"היום אין פועלים," אמר מכר בתשובה לשאלה אם יש סגר.

סגר פוגע במעגלי תעסוקה רבים בסביבת המחסום: הפועלים מפסידים שכר יום עבודה, באין פועלים אין דורש לקפה ולממתקים אותם קונים השבים מיום עמל לילדיהם שבבית, וגם נהגי המוניות מובטלים מאונס.

ג'בע:

שלושה חיילים הניחו שרשרת דוקרנים מוכנה לפריסה במסלול הנסיעה הנגדי למחסום.

שניים עמדו מהצד מאבטחים את חברם שעצר רכבים ובדק את תעודות הנהג.

לא הצלחנו לבנות מודל שעל פיו בחר החייל איזו מכונית לעצור, ועל השאלה למהות הפיכת כיוון המחסום ענה המפקד:"כי ככה החלטנו".

- איך בכלל יכולנו לחשוב שיש במעשיהם היגיון מלבד השרירותיות?

עטארה/ביר-זית:

בצדו המערבי של המחסום, בין הכביש לשדה הבור נפרסו סלילי תיל חדשים.

מהמתחם הממוגן יצא חייל. אחרי שהשביע את סקרנותו במי אנחנו ולמה, הסביר את חשיבות המוצב להגנת המדינה וסיפר שתפקיד החיילים למנוע מהילדים הפלסטינים לזרוק אבנים לעבר רכבי היהודים החולפים בכביש: - "לילדים שלהם", (של הפלסטינים) אמר, "משעמם, אין להם טלוויזיות או סוני כמו לילדים אצלנו, אז הם באים וזורקים פה אבנים...".  

לא, הוא לא היה שם בבתים ולא ראה במו עיניו, אבל זה מה שאמרו המפקדים בתדריך על המקום.

הוא גם סיפר שכבר הצביע, שקלפי נודדת עברה בין כל הפילבוקסים שבגזרה, כי ארבעת החיילים המוצבים בכל פילבוקס נשארים בו ארבעה ימים רצופים ומקיימים משמרות של 3X6 (= 3 שעות צפייה, 6 שעות מנוחה או שינה).

נוכח תנאי הלחץ, הצפיפות, השעמום, הפחד המתמיד והעובדה שהאחר, הפלסטיני, מצטייר בעיני החיילים כתת-אדם, מה הפלא שהחיילים מאבדים צלם אנוש ופורקים את תסכולם בתקיפת בני אדם חסרי ישע?