מכבים (בית סירה), יום ב' 28.1.13, בוקר
סיכום: נסענו למחסום, שהמנהל שלו מתעקש לקרוא לו "מעבר", בעקבות ידעה שהגיעה דרך הפייסבוק של מחסוםווטש על בעיות במקום.
המחסום מופרט ל"מודיעין אזרחי" (כמו אירתח ואיל), ומעל לחברת האבטחה יש פיקוח של משרד הביטחון. מאבטחים חמושים מסתובבים במחסום זה, שמעביר פועלים לישראל. כמו מחסומי כניסה לישראל בירושלים וברחבי הגדה גם הוא "השתכלל" למערכת מסועפת של מסלולי כניסה ויציאה, בדיקות, קרוסלות
, קפטריה ופיתוח סביבתי המשדר: אנחנו כאן כדי להישאר!
5.20 נורה וורדה מגיעות. השטח מלא במיניבוסים ואוטובוסים ואנו מצליחות להחנות במקום חצי-שמור בהרשאת איש ביטחון, המגיע מייד כדי לבדוק אותנו (ומסתפק בת"ז של ורדה). מגיע גם מנהל המחסום א', שמקבל את פנינו בסבר פנים יפות ומציע לנו סיור בחלקים המותרים של המתקן.
נכנסנו לקודש הקודשים: 1. חדר זיהוי סופי בו מזהים אוטומטית במחשב את בעל תעודת הזיהוי המונחת על משטח מחוץ לאשנב + זהוי ביומטרי. אם יש אישור בד"כ עוברים מהר. ארבעה אשנבים פתוחים. עובדת אחת מזהירה את אחד האנשים בעברית צחה וגבוהה שיש בעיה עם זיהויו במחשב וכדאי שיגש לרענון התעודה במת"ק כי אם זה יקרה התעודה תוחרם.
2. חדר בו עורכים בדיקות גופניות ידניות אם יש צורך. המנהל מתגאה באנושיות שבהקצאת חדר כזה למניעת השפלה פומבית.
3. חדר בו אוספים תעודות ובודקים חפצים בשיקוף – חמש עמדות פתוחות. אוספים תעודות ממספר עוברים ומחזירים אותן, כנראה בבת אחת בתום המבדק. זה כל מה שהורשינו לראות. בשיחה בחצר עם המנהל הוא הדגיש את "תודעת השירות" שלו, אותה הוא מעביר לכל העובדים . לדבריו הוא עורך בדיקות מדי פעם ולפיהן מרגע הכניסה למתקן ועד היציאה לא עוברות יותר מחמש עד 10 דקות. פעם נתקל במעבר יותר איטי - בין חצי שעה ל-40 דקות. האנאלוגיה של בדיקות בשדה התעופה חוזרת ועולה ובדיון עם א'. ניסינו להבהיר את ההבדלים המהותיים אך לא בטוח שהצלחנו.... זו אנאלוגיה המוטבעת ככל הנראה בכל עובדי המחסומים/מעברים האלה והיא נורא משכנעת ונוחה למי שרוצה להשתכנע.
הגיעה ענת, יצאנו ושוחחנו ברחבה שמחוץ למתקן, בעוד א' משתדל להוכיח רצון טוב (ואכן, בהשוואה לכמה מנהלי מחסומים אחרים, הוא מקשיב ומגיב בנימוס תוך הדגשה שהוא מבין שאלה העוברים ליום עבודתם הם בני אדם...) ענת מבהירה לו שהגענו לנוכח תלונות שהועברו אלינו, ובתוך עבר שם איש מבוגר שהתלונן שבזמן האחרון קשה, ושהבוקר נלקחה ממנו תעודת הזהות שלו והוא נאלץ לעמוד ולחכות לה כחצי שעה. ענת דיברה על המעבר המסוכן בכביש הראשי וא' סיפר שיש דיונים על הקמת גשר הולכי רגל.
בשיחה עם הפלסטינים ליד קרוסלת היציאה, נאמר לנו שהמעבר אורך שעה שעה וחצי. אך, חשוב מכך, פלסטיני אחד אמר: "זה מעליב!!!" (כלומר, כל מהלך הבדיקה).
הפועלים זורמים והמגרש מתחיל להתרוקן. מגיעים גם פועלים שחוזרים ממשמרת לילה ולא הספקתי לבדוק איך מעבירים אותם. נהג אחד האוטובוסים הסביר לי שהוא לוקח את כל נוסעיו למעלה חורון (נחשו כמה בנייה מתרחשת שם).
7.00 עזבנו.