חבלה, עזון עתמה, פלאמיה, יום ב' 14.1.13, בוקר

צופות: 
דינה א., נינה ס. ( מדווחת)
14/01/2013
|
בוקר
הילדים בחופש לחודש. כנראה חופשת אמצע השנה, הגדולים בתיכון עדיין לומדים אך רק עד סוף השבוע, במחסום עזון עתמה החליטו לעשות סדר וללמד את הפלסטינים מהו סדר.
06:00 כניסה לשער תמר – אנחנו מגיעות מכוון אורנית. השער לכביש המוליך לשער תמר פתוח ובכביש הכניסה נוסעת לפנינו מכונית צבאית, כאשר היא מגיעה מול השער היא מסתובבת וחוזרת אלינו. "אסור לכם להיות כאן – צאו". לאחר דיון קצר החלטנו לוותר כדי שילכו לפתוח את השער. 
נסענו לקצה השני של הכביש, זה הקרוב לשער עזון עתמה ולאחר שחיכינו כ 5 דקות הגיעו מספר פלסטינים. אמרו שהם עובדים קרוב לכאן ויותר נוח לצאת דרך שער תמר אך הרוב מתמר הולכים לעבודה בכוון אורנית. כדי לצאת מהשטח הם צריכים לדחוף את שתי כנפי השער הסגור לכוון החוצה ואז המעבר הנעול ביניהן מספיק רחב כדי להדחף בעדו תוך כדי כיפוף הראש מפני השרשרת הנועלת.
06:30 עזון עתמה – יש אנשים בחוץ, לא רבים, מדורות מחממות את חלקם ואחרים נמצאים מאחורי קיר המגן החדש שהוקם ליד כביש, מעט מחסה מפני הקור. בהחלט קר – לפי המכונית שלי 7 מעלות.
בתור כ 50 אנשים ויש שתי עמדות בדיקה וגם חיילים השומרים על הסדר. המחכים נמצאים בתור ועליהם לעבור דרך שער. השער מדי פעם ננעל וגם כאשר הוא פתוח מעבירים כל פעם אדם אחד כאשר זה שלבפניו כבר עבר את הבדיקה. לעומדים מאחורי השער כל הזמן אומרים לכו אחורה, תעמדו בסדר והם עומדים במרחק 2 מטרים מהשער. אך כמו בחוקי פיזיקה בסיסיים – כאשר יש מקום הוא מתמלא והתור כל פעם קצת זוחל קדימה ושוב הם נשלחים אחרוה להסתדר ועד שלא יסתדרו לשביעות רצון החיילים אין עוברים ושוב התור משתהה. מזכיר את הימים האיומים של מחסומי חברון וקריאות ה" אירג'ה לווארה" (ללכת לאחר). חייל שניגש אלינו לדעת מי אנחנו אמר בדיון עמנו ש"סדר חייב להיות" “Ordnung muss sein”. סיפרתי לו שכך היה פעם גם בגרמניה וניסיתי להסביר לו , מה שהוא כנראה לא מבין, שהאנשים פה הם לא חיילים והם בסך הכל קשי יום שמתים להגיע לעבודה להרוויח את פת לחמם ומה שדרוש זה אמפטיה ולא מסדר. מי יודע אם טיפה חילחלה.
07:10 חבלה – בחוץ ובמשתלות כבר פועלים שעברו. בכניסה למחסום (נפתח ב 06:30)  עגלות עם חמורים. במחסום אין תור, מי שמגיע עובר וכולם מרוצים שהמחסום נפתח יותר מוקדם בבוקר. עוברים טר'קטורים בשני הכוונים וילד שעומד בסככה וממתין לאביו שהלך להביא את עגלתם מספר לנו שהילדים בחופש.
07:50 פלאמיה – מספר נשים מחכות למעבר, טרקטור עם צנורות השקייה נבדק ולאחרי עוד אחד – לקח להם כ 5 דקות לעבור. החיילים באו לבדוק מי אנחנו והתפלאו איך אנחנו כל כך אמיצות לבוא למקום כזה. הסברתי להם שבתשע שנותי במחסום ווטש הותקפתי רק על ידי מתנחלים. מכונית פרטית עוברת , היום יש ממש "אוטוסטרדה".
אשה אחת מוחזרת , המסכנה. היום פקע תאריך התסריך שלה והיא לא שמה לב. לקחנו אותה חזרה לג'יוס שמשם הגיעה ברגל.
לצידי המחסום – הכלנית הראשונה שלנו השנה, אדומה ויפיפיה ובין הזיתים מרבדי ציפורניות וורודות.