דרום הר חברון, חברון, מעבר דורא אל פאוואר, יום ד' 16.1.13, בוקר

צופות: 
מיכל צדיק ודיראן שלאבנה (מדווחת)
16/01/2013
|
בוקר

 

 

השעה 11:30 בבוקר, לאחר שעברנו את מחסום מיתר, הריק בשעה זו  מפועלים.

כביש 60

עם כניסתנו לצומת דורא -אל פאוור אנחנו רואים לפנינו רכב פלסטיני שנוסעיו נמצאים  מחוץ למכונית ומעוכבים על ידי שני חיילים, כנראה מילואימניקים. אנחנו מחליטים לעצור בצד בכדי להבין מה קורה. החייל מנגד מסמן לנו בידו לזוז משולי הדרך ולאחר שהוא מתקרב הוא מסביר  שאסור לנו לעמוד שם, כי זה מפריע. מאחר ששני המעוכבים שוחררו ונסעו, לא התעכבנו. לאורך כל הדרך אין כמעט תנועה.

 

חברון

בדרך הבנים המפוארת המחברת בין שכונת "נופי ממרא" לקריית ארבע, קצת לפני מחנה החרסינה, מכשירים שטח לבניית מחנה צבאי חדש. בעמק למרגלות השטח "מונחת" חוות פדרמן, שמראה סימני פיתוח מחודש.

עכשיו סללו לחווה כביש בכניסה עם שער חביות שעצי וושינגטוניה שתולים בהן, מקשטים אותו משני צידיו. בתמונה

בקו אלכסוני משם, בעברו השני של הכביש, יש כבר ביתן שמירה חדש. רשת הסוואה צהלית פרושה עליו ומעידה על תכליתו של המבנה.

ככה זה בחברון: קודם מאפשרים למתנחלים לקבוע עובדות בשטח, ואז צריך לאבטח אותם, לשם כך מצרים צעדים ויוצרים הגבלות תנועה לכל מי שנמצא בסמוך ואיננו מתנחל.

בבית המריבה עדיין אין סימני שינוי ואין תנועה חריגה, למרות שדיברו ברדיו על הכנות לאכלוס מחדש של הבית.

אנחנו מחליטים לעצור אצל ידידנו אשר גר מול בית המריבה. מדברים איתו מעט ומתעדכנים בחדשות האחרונות. הוא מספר לנו שהגיעו אליו מהמת"ק, בקשר לרישיון הבנייה בקומה השנייה בביתו, ושבכל רגע הוא אמור לקבל מהם תשובה סופית. בנוסף, הוא מספר לנו על צעדה המונית שהתקיימה יום קודם לכן: כ- 120 מתנחלים ותומכים עמדו מול "בית המריבה", וקראו בקריאות שהבית שייך להם.

יותר מאוחר אנחנו שומעים מאנשים נוספים שאותה צעדה המשיכה לכיוון מערת המכפלה והגיעה לבית המכפלה אשר נמצא בין שני בתי הספר היסודיים 'אל פייחא' ו'אל אברהמיה', וגם שם נקראו אותן הקריאות. לדברי המקומיים, בשני המקומות המשטרה והצבא פיקחו על המתרחש ומנעו מהמתנחלים ותומכיהם להמשיך. מעניין שלא דווח דבר על כך באמצעי התקשורת.

מיכל ואני מחליטות ללכת ברגל ולראות את הגדר אשר נבנתה לפני חודשיים. הגדר יוצרת הפרדת תנועה בציר המתפללים בין המתנחלים לבין תושבי השכונה הפלסטינים.או אזעוצר אותנו חייל, המוצב בעוד עמדה חדשה שנוספה לאחרונה. הוא כמובן שואל אותנו מהיכן אנחנו ומודיע לנו - תוך שהוא מדבר בקשר - שאסור לנו לעבור, וכי הדרך עלולה להיות מסוכנת.

אנחנו מסבירות לנו שאנחנו מודעות לסכנה ושהנהג אוסף אותנו בצד השני. החייל שוב מתעקש ומסביר לבחור המתקשר איתו בקשר, שמדובר ביהודים. למרות זאת, אומר לו הקול במכשיר הקשר, הדרך מסוכנת כי יש קטע שאיננו מאובטח ואנחנו עלולות להיפגע. אנחנו מחליטות לחזור בחזרה.

בהמשך אני שמה לב למתנחל שהולך בדיוק באותה דרך "מסוכנת". אין ספק שה'מורשים בלבד' חסינים מפני כל פגיעה, ויהודים כמונו לא מורשים לעבור.

עוד הוכחה לכך שהמתנחלים מנהלים את צה"ל ולא להיפך כנדרש.

האווירה כרגיל מאוד מתוחה, אך בניגוד לפעמים אחרות ישנם הרבה ילדים ברחובות, כנראה בגלל חופשת החורף. בנוסף, נתקלנו בהרבה קבוצות זרות אשר סיירו והודרכו באזור. ואיך לא, כנראה שהבחירות הבאות וקרבות הופכות הכל לרגיש יותר.