אבו דיס (הפשפש), שיח' סעד, יום ה' 17.1.13, בוקר
6:50 שיח' סעד
מעבר מהיר. מעט ילדים וכמעט אפס גברים.
7:30 ה"פישפש" לשעבר
לא רק השער שבחומה נעול ומסוגר, אלא נוסף לו שער של רשת מתכת החוסמת את הגישה לרחוב המוביל אל הבתים "המשולבים" בחומה. כך דרכם של הגרים לכיוון המנזר חסומה. ואם יהיה צורך ביטחוני דחוף? הרי עד שיחפשו את המפתח ויפשפשו במנעול המתכת שיחליד ... אבל עדיין טוענים שכל מערך החומה הוא לספק הגנה ולמנוע פיגועים.
בזכות אורחינו האיטלקיים הוזמנו למנזר. חצר גן הילדים נראית כפינת מגן עדן מתחת גיהינום החומה. עדיין 5 ילדים נוסעים יומיום מעזרייה למעבר הזיתים כדי להגיע לגנם, אך ברור שהמסע הארוך, היקר והלא נעים הכרוך במעבר במעבר הזיתים יימנע את המשך הרישום לגן בשנים הבאות.
שתי אחיות מן המנזר גרות בדירה שכורה הסמוכה מאוד, כמעט מרחק נגיעה. אך כדי להגיע אל המנזר עליהן לנסוע 18 ק"מ, להחליף כלי רכב במעבר הזיתים, וכל זאת כדי להגיע למנזרן.
הנזירה הראשית הסבירה שלמעשה הן מנותקות מקהילתן. אין להן יכולת ממשית לסייע לחולים ולעניים שנותרו מעבר לחומה, שם מתגוררים מרבית בני הקהילה.
תלונות קשות מאוד הגיעו על חיילים הנכנסים למתחם המנזר ללא רשות. הם טוענים שהם עושים זאת מסיבות ביטחוניות כדי לתפוס אנשים שקפצו מעל הגדר. הצבא רוצה להשתמש בגג המנזר (ממנו יש תצפית על כל השטח) ובשאר השטח לצרכיו הוא.
כשבנו את החומה וסללו את דרך הפטרולים הצמודה, הפרידו חלק מהאדמה השייכת למנזר הגברים. התקינו מנעולים במגדר, אך לא מסרו מפתחות לאב המנזר. כך למעשה השתלט הצבא על חלק מהשטח. אב המנזר נאלץ לפרוץ את המנעולים כדי להגיע לשטח השייך לו ולא נראה סוף לחוסר הרגישות לרכוש פרטי שמפגין הצבא.
8:40 מעלה האדומים
החתמנו אדם על ניירת לבית המשפט. איש צעיר, שסירב להיות משת"פ בתמורה לאישור עבודה.
בכיכר שבין מעלה אדומים לעזרייה עומדת ניידת ובודקת מכוניות, פה ושם קונסים השוטרים את הנהגים. עוד דרך למלא את קופת המדינה.