א-ראם, ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 13.1.13, אחה"צ

תמונות
החצר האחורית של הכיבוש

הכניסה הראשית לא-רם
תרגול בדיקה עם כלבים במחסום ג'בע

סיפרו שבארבע לפנות בוקר אוטובוסים של הצבא העבירו את מפוני באב אל שאמס - כמאה וחמישים איש. המפונים נשארו במקום וקיימו הפגנה במשך כשעתיים. את הפינוי הגדירו השלטונות הישראלים כ"בלתי אלים". תוצאות אי האלימות ראו בקישורית זו.

ליד הכיכר החשופה לשמש חורפית נעימה הוזמנתי להצטרף לקבוצת אנשים צעירים.

דיברו על אחמד שנעצר לפני עשרה ימים ולא שב: "הם לוקחים סתם את מי שהכי קל ולא את מי שבאמת זורק אבנים." דיברו על קשיי הפרנסה, על בטלה מאונס, על הייאוש, סיפרו גם על יגאל מבית-אל שאחראי להחרמות הציוד של בעלי בסטות כי אין להם רישיון עסק (המקום הוא בשטח שיפוט עיריית ירושלים), על מעצרים, על חקירות ושהות בבתי הכלא:"את מכירה את חדר עשרים במגרש הרוסים? – שם הכי גרוע," אמר בחור שסיפר על שבועיים של חקירות בחדר נורא הזה שבו קשרו אותו לכיסא כשידיו ורגליו אזוקות ועיניו קשורות וכשביקש לראות רופא כי סבל מכאבים, התנו את הדבר בהודאה בירי לעבר המחסום. למשפט הובא עד מפליל, הבחור הורשע וריצה שש שנות מאסר.

ועכשיו, שנה אחרי שסיים לרצות את ענשו, טרם שוקמו חייו.

אר-רם:

עמדת חדשה מול הכניסה לאר-רם.

שלושת החיילים במקום סיפרו שתפקידם להגן על הכניסה לבסיס רמה (אחרי שרובה נחטף מידי הש"ג שבכניסה) וגם לירות על זורקי אבנים לעבר רכבים צבאיים.

כך, חומה מסוככת על חומה, עמדה שומרת על עמדה ורכבי הצבא שכל אחד מהם ממוגן בסבכות הסובבות את מעטפת גופו, זקוקים למגנים אנושיים החמושים ברובים ורימונים.

במחסום ג'בע:

שתי כלבניות וכלב התאמנו על רכבים פלסטינים.

החיילות חצו את הכביש ואמרו שזה בסדר מבחינתן שאצלם הכול רק שאתחייב לא לצלם את פניהן.

אבל אני לא עושה הסכמים עם הצבא. נשארתי מעבר לכביש. רחוקה אבל חופשייה.

משם ראיתי שהחיילות מסמנות לחיילים איזה מהרכבים לעצור, שהנוסעים מוצאים, תעודותיהם נלקחות והם מורחקים מעט, אז מובל הכלב את הרכב, סובב אותו, מרחרח, פה ושם קופץ ומשעין רגליו על גוף המכונית, אולי גם מוצא את שהוטמן, בסופו של הסבב מתגמלת החיילת את הכלב באותות חיבה ומחזירה אותו לרכב היחידה - עד למכונית הבאה.