קלנדיה, יום ג' 1.1.13, אחה"צ

ממחנה הפליטים נשמעו יריות שמחה לציון 48 שנים לייסוד הפתח. "זה לא כדורים באמת, זה רק לרעש", אמר בחור והוסיף: "יש להם אישור לירות. לכל דבר יש להם אישור, אפילו לזרוק אבנים יש להם אישור".

כשהסתיימו החגיגות יצאו צעירים נלהבים ממחנה הפליטים ותקפו באבנים את מתחם המחסום.
חיילים חמושים יצאו לקראתם וירו להדפם.
קבוצה אחרת של חיילים שמה פעמיה לכוון מחנה הפליטים. כדי לחצות את הכביש הסואן ירו אל מרכזו, הרכבים משני צדי הדרך עצרו בבהלה ו:"... יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה"...
כשחזרו הובילו עמם שלושה עצורים: שניים ועוד אחד.

השלישי היה אחמד שנשלף מדוכן הפלאפל בו הוא מועסק והובל לעבר המחסום כשיד חייל אוחזת בערפו בעודו אוכל. מזה כמה שנים, מאז נרצח אביו בידי חיילים, אחמד עובד כדי לעזור לאמו לפרנס את אחיו הקטנים.
אנשים ששאלו את החיילים למה הם לוקחים את אחמד נענו: "הוא יחזור עוד היום אחרי שיתוחקר". אבל הוא לא חזר.
למחרת קיבלה ממנו אמו טלפון ולמדה שבנה מוחזק בעטרות.
"הוא נשמע רע מאד" סיפרה האם.
מאז לא שמעה ממנו. ביום החמישי שלאחר המעצר נודע לעורך הדין ששכרה האם שאחמד מוחזק בעופר ומואשם בהשלכת אבנים ובקבוקי תבערה.

ביקשתי למסור לעורך הדין שאעמיד לרשותו את התמונות המפריכות את האשמות השווא ואשמח להעיד במשפט.

פרט תמוה באירוע היא העובדה שאף אחד לא מכיר את שני הבחורים הראשונים שנעצרו.

ובמחסום קלנדיה - חמישים דקות ארך המעבר מצדו האחד לאחר.
עשרות אנשים עמדו צפופים, מחכים באורך רוח, לא דוחפים ולא נדחפים, ילדים בצד הוריהם, ורק תינוקת אחת יבבה. גם היא תלמד שפה זה מחסום, פה לא מרימים קול.

וסיפר איש צעיר שלפני שנתיים אשתו שהייתה בחודש התשיעי להריונה נתקפה בצירים יומיים לפני מועד הלידה המשוער שקבעו הרופאים ושלפיו קיבלה אישור מעבר לבית החולים בירושלים בו טופלה.

כשהגיעו האישה ובעלה למחסום אמרה להם חיילת:"כתוב בעוד יומיים אז תבואי בעוד יומיים!"
"אמרתי לה: אבל היא יולדת עכשיו" סיפר הבחור - "אין מה לעשות. תבואו בעוד יומיים" השיבה החיילת וקראה לשוטר שחיזק את ידיה.
אך מהלך הלידה לא נעצר. ושם מול החלון הממוגן ונוכח עיני החיילים והשוטר ירדו מי השפיר על רגלי האישה, ועדיין: "אין מה לעשות. תבואו בעוד יומיים!".
רק כשהגיע אמבולנס של הצלב האדום שהזעיק הבעל עברה היולדת והספיקה להגיע ברגע האחרון לבית החולים.

את רחשי לב כולם היטיב לבטא איש לא צעיר שמלמל לעצמו תוך שהוא רוכס את חגורת מכנסיו לאחר שעמד בהצלחה בבדיקות:  "Sooner or later must be an end to this"