עופר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נורה אורלוב (מדווחת)
13/09/2009
|
בוקר

לא היינו אמורות להיות נוכחות באף דיון בעופר ביום א' זה, אלא שיום לפני כן הודיע לי עו"ד קעואר, שבקשתו לדחיית הדיון בתיקו של חוסאם שאהין למועד אחר לא התקבלה ע"י השופט.  מכיוון שעקבנו אחר הדיונים הנוגעים לחוסאם שאהין במשך זמן רב (ר' דוחות מעופר בתאריכים 20.2.07 / 22.10.07 / 14.1.09 / 4.2.09), ראיתי לנכון להיות נוכחת גם הפעם.

רקע

חוסאם שאהין נדון בתיק קודם ל 18 שנות מאסר. את עונשו הוא מרצה בכלא רמון.

בעקבות הפללה של קרוב משפחה נפתח לו תיק שני שאמור להגיע לשלב ה"הוכחות".

ב 4.2.09 ביקש עורך דינו קעואר לדחות את הדיון למועד רחוק ככל האפשר, היות שהוא החליט להגיש עתירה לבג"צ על התנהלותו הלקויה של המשפט הקודם של שאהין.

דיון בתיק השני, טען עוה"ד אז, עלול להשפיע על הדיון בתיק הקודם בג"צ.

"לדעתו, כל העניין של התיק הקודם בטעות יסודו ובזיהוי לא נכון של האיש.

השופטים קיבלו את בקשתו, ואי לכך, נדחתה ישיבת ההוכחות הבאה בתיק הזה ל 13.5.09."

(מתוך דוח עופר מ 4.2.09).

ב 13.5.09 העתירה לבג"צ עדיין לא הייתה מוכנה אז, והדיון שוב נדחה ליולי, ושוב ל 13.9.09.

בינתיים הוגשה העתירה לבג"צ (שבוע קודם לכן), ועו"ד קעואר ביקש דחייה נוספת עד לדיון בבג"צ. השופט דחה את הבקשה והתעקש על קיומה של הישיבה, כפי שנקבעה.

על מנת להגיע לדיון ביום א', היה על האסיר שאהין לצאת מכלא רמון (ליד מצפה רמון) כבר ביום ה', להיטלט בדרכים  ארוכות, ובהמשך ולבלות בכלא עופר עד לשעת הדיון. לאחר הדיון נאלץ האסיר לבלות יום נוסף בכלא עופר, ורק ביום ב'  לקחו אותו חזרה ל"מקום מגוריו" הקבוע בכלא רמון. כל זאת בימי הרמדאן, בלי אוכל ובלי שתייה, כמובן.

ולדיון עצמו:

הנאשם: חוסאם זוהדי דאוד זחאיקה (שאהין) - תיק מס' 6480/06

השופט: רס"ן מנחם ליברמן

התובע: סגן תום מור

הסנגור: עו"ד פידא קעואר

האישום: ניסיון לגרימת מוות

הורי הנאשם נוכחים.

השופט ביקש לדעת, מה הסיבה לבקשת ההגנה לדחייה נוספת. עו"ד קעואר הסביר לו שוב, שהוגשה עתירה לבג"צ, כפי שהוסבר לו עוד קודם לכן. לאחר ויכוח על פשר העיכוב הנוסף, ביקש השופט לדעת מה תוכן העתירה. תשובתו של הסנגור: טעויות משפטיות. לדעתו היה צריך לזכות את הנאשם, לפחות מחמת הספק.

השופט ביקש לראות את תוכן העתירה, והסנגור התחייב לשלוח לו את הודעת העתירה בשבוע הבא. לתובע אין התנגדות לדחייה נוספת, אם ביהמ"ש יקבל זאת. לאחר מכן תיערך תזכורת פנימית ב 22.9.09 (ללא נוכחות הסנגור).

הדיון ארך 20-30 דקות, לכל היותר. את הודעת העתירה ניתן היה לשלוח גם בלי לקיים את הדיון בנוכחות כל הנוגעים בדבר - ובעיקר בלי לטרטר את האסיר (ואת עורך דינו) בימי הרמדאן, רק כדי לדון בדחיית הדיון הבא. שיקול דעת מוטעה? או שמא היעדר רצון טוב, בלשון ההמעטה.