דרום הר חברון, חברון, תרקומיא, יום ב' 17.12.12, בוקר
תרקומיא
נכנסנו הבוקר דרך מעבר תרקומיא. בשעה זו - 9.30 - אין פועלים, כולם עברו. הרבה מכוניות חונות בצד הפלסטיני.
בכיוון הזה גם מתנהגים יפה. הגינון במקום "לתפארת". כל העצים שנטעו עטופים ברשת המעצבת אותם לצורה אחידה ומסודרת. אפילו העצים במחסום לא מורשים לפרוש את ענפיהם באופן טבעי. סדר חייב להיות.
בכביש 35 - שגרה. חסימה אחת לחברון, מול בית כחיל, נפתחה.
חברון
למען האמת נכנסנו בחשש משני הצדדים לאחר האירועים האחרונים שבהם גם יידו אבנים על מכוניות. חברון שקטה. מי שלא קרא עיתונים בשבוע שעבר יכול לחשוב שהכיבוש בשגרה.
ילדים בכל מקום, יש שביתה כמחאה על אי תשלום משכורות למורים.
המחסום בעיקול 160 מאוייש ע"י חיילי משמר הגבול כרגיל. הם נראים נינוחים. אנחנו ממשיכות לשאול את עצמנו למה צריך להיות גם שם מחסום?.
ליד מערת המכפלה עומדים 3 אוטובוסים. הורידו חיילים, חניכי קורס כלשהו. יש בוודאי "מורשת יום ב'". לאן הם הולכים? לבית הקברות לקדושי תרפ"ט. אחר כך בוודאי יוליכו אותם למוזיאון הישוב היהודי בחברון.
כשהיו בתיכון נסעו לראות איפה מתו יהודי אירופה, ועכשיו לוקחים אותם לראות איפה מתו יהודי חברון.מכונת עיצוב הנרטיב הקורבני עובדת כהלכה.
במחסום תר"פט - שקט. רק שרידי פיזור ההפגנות מתגלגלים בכל עבר. רחוב השוהדא שומם.
במחסום בית המרקחת - חיילי הנח"ל מבקשים מאיתנו להיזהר: "רק לפני חצי שעה זרקו עלינו אבנים". "הם זורקים ובורחים", הם אומרים.
באמת, כל הכביש זרוע בהמון אבנים בכל הגדלים. החיילים, בלי כובעי פלדה. "תחבשו", אנחנו מבקשות. הם ממלמלים משהו, מחייכים ולא חובשים כובעי פלדה .
אנשים, נשים וטף עוברים כרגיל שם. איש לא מעוכב.
אי אפשר להפסיק לחשוב: כמה מיותרת הנוכחות של צה"ל שם וכמה היא מזיקה לכ ו ל ם.