קלנדיה, יום ב' 23.1.12, בוקר
שתפו:
צופות ומדווחות:
רבקה פ., רוני פ.
23/01/2012
|
בוקר
|
05:20 הגענו ותהינו מה הסיבה שהבוקר יש תור כל כך ארוך ונמשך כל כך הרבה זמן - אפילו חלק של החניון היה מוצף. בקור של הבוקר מראה קשה. הכל נראה מתנהל באטיות. המהומה התחילה כשהתחלפו החיילים והחייל החדש לא פתח את 3 הקרוסלות יחד- דבר שתמיד גורם לכעס גדול - של הפועלים ושלנו.
06:20 הגיע החייל של המת"ק יחד עם השוטר. מגיעים לאולם מלא אנשים ולחץ ואז הדבר הראשון - בודקים שחס וחלילה לא נמצא בתור ההומניטארי אדם שגילו אולי 58 ולא 60. אדם כזה ישר נשלח לתור הרגיל. התחושה היא שזה התפקיד של חייל מת"ק
 - למנוע מכל איש בן 58 להתפלח לתור ההומניטארי. היה גם איש שניסה להיכנס לתור ההומאניטארי כי לפני 3 חודשים היתה לו פגיעה חמורה בגב והוא לא יכול לעמוד בדחיפות שבקרוסלה הצרה. היו לו ניירות שהעידו שהיתה לו פגיעה אז ולא היה אמנם אישור עדכני חתום ע"י רופא. לנו היה ברור שהאיש סובל מכאבי גב. גם ברור לנו שכל פלסטיני חשוד כרמאי ושקרן וכל מה שהוא רוצה במחסום זה לעבור בשער ההומאניטארי ולא המיועד לו זה של הפועלים! ולכן לא אושר לאיש הזה לעבור רק מפני שהוא מסביר שהגב לא בסדר אפילו שחלפו 3 חודשיםגם ניסינו לדבר עם השוטר ולבקש שכל 3 הקרוסלות יפתחו יחד ולא הצלחנו
לפי בדיקה אחת של האקומנים לקח 50 דקות לעבור מהחניון עד ליציאה מן המחסום. בסוף אחרי שהלחץ פחת השוטר דיבר איתנו.
האווירה הקפקאית - כשאנו מדברות עם חייל על כך שקרוסלה לא נפתחת והוא עומד לידינו ורואה אותה הקרוסלה ואומר שהיא נפתחת ומקרים דומים קשורים למשל למדידת הזמן כאשר לשנינו יש שעונים שמראים אותו זמן זו חוויה אחת במחסום כשאנחנו מנסות לבקש עזרה בדבר שניתן לעשות. במשמרת במחסום אנו הרי לא מבקשות מהחייל במקום לסיים את הכיבוש
|