סיור בכפרים עזון ובורין, יום א' 18.11.2012

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
רחל אפק וצביה שפירא (מדווחת)
18/11/2012
|
בוקר
יצאנו לסיור בגדה  שבו ביקרנו שני כפרים, עזון ליד קלקיליה ובורין ליד שכם.
תחילה נסענו לעזון, בדרך לא הייתה כל פעילות להוציא שני כלי רכב צבאיים שראינו נוסעים מולנו.
גם בעזון היה שקט.
ביקרנו אצל ב., הבאנו לו בגדים וחפצים עבור החנות "יד שניה" שפתח על כביש שמוביל לכפר תולת.
ביום חמישי קודם לכן, כשביקרנו אצלו, הוא סיפר על פעילות של הצבא בכפר, כניסה לבתים וחיפוש מבוקשים. 
אז פשטו על הדירה של אחיו (שנמצאת בבית שבו הוא גר), השחיתו את הבית (כרגיל) ובסופו של דבר עצרו את הבן של אחיו ולקחו אותו ועדיין לא יודעים איפה הוא עצור. הסיבה: כמו תמיד, מישהו מהכפר הלשין שיידה אבנים. 
הילדים של ב. שישנו בדירתם למעלה התעוררו וממש השתינו מפחד כל הלילה (זכרו את מה שאירע להם לפני 5 חודשים).
יצאנו מעזון בערך בשעה 16.00 וראינו מכונית צבאית מסוג "אביר" מגיעה ומחנה מול הכניסה לעיירה. ירדו ממנה 5 חיילים. החלטנו לדבר איתם כשנחזור מהסיבוב.
נסענו לכיוון בורין דרך ג'ית וכביש 60. כל הזמן נסעו מולינו ועקפו אותנו מכוניות צבאיות מכל מיני גדלים. 
דיברנו עם ג. מבורין בטלפון כי רצינו לקחת ממנו 10 בקבוקי שמן . הוא הציע לנו לא להגיע לכפר כי יש הרבה צעירים מפגינים והרבה חיילים. החלטנו להיפגש איתו על כביש 60 מעל לכפר. כשנפגשנו הוא נראה מאוד מבוהל, עלה מהר למעלה לכביש נתן לנו את השמן ואמר שהוא מפחד לעמוד שם כי החיילים עוצרים כל פלשתיני שעומד לרגע על הכביש הזה. הפציר בנו לא לנסוע לכיוון חווארה (שזו היתה חלק ממטרתנו) כי יש שם מהומה גדולה עם יידויי אבנים והרבה חיילים וגז מדמיע.
חזרנו  לכביש 55, שוב ראינו הרבה מכוניות צבאיות נעות על הכבישים. עצרנו ליד ה"אביר" שעמד מול הכניסה לעזון ו-4 חיילים עומדים שם עם "רובים" שלופים.
שאלו מי אנחנו.
לא ידעו מה זה מחסוםwatch.
אחר כך אחד מהם נזכר שאמרו להם (מי?, בהדרכה שלהם לקראת הכניסה לשטחים מישהו מהצבא) שזה ארגון של נשים "שמרגלות" אחרי הצבא ומוסרות לפלשתינים באתר שלהן מידע על תנועת הצבא ופעילותו בגדה, ושצריך להיזהר מהן.
שאלנו: נכנסתם לאתר שלנו לקרוא?
"לא, מה פתאום, לא רוצים לדעת"
"אז ככה אתם שומעים ומאמינים, ולא מסתקרנים לדעת אם באמת...?"
משיכת כתפיים.
בכל אופן לא נאמר להם לא לדבר איתנו, אז הם דברו.
ספרו שהראו להם בהסברה לפני הכניסה לשטחים, את הסרט על נער פלשתיני צעיר שהגיע למחסום חווארה כשעל גופו מחוברים צינורות מטען ובכיס שלו 100 שח שקיבל מאיש טרור .
ו"מזל שהחיילים גילו אותו ועצרו אותו אחרת...."
"כן, לכן חשוב שנעמוד כאן כדי להגן על המדינה שלנו". זה שדיבר הוא בחור מקיבוץ כפר רופין "שמו שמור במערכת", שגמר באוניברסיטת תל אביב תואר ראשון בהנדסת מחשבים.
"וכאן נראה לכם שזו המדינה שלנו?"
שוב משיכת כתפיים.
"ואתם מאמינים לכל מה שאומרים לכם"?
"כן, מאמינים למפקדים שלנו ומאמינים למה שאומרים בחדשות בטלוויזיה".
",לא למדתם במהלך חייכם לפתח קצת חוש ביקורת למה שאומרים לכם?, לבדוק את נכונות הדברים?"
"לא רוצים, לא מעוניינים!"
ליתר שאלותינו, מחייכים ולא עונים.. שאלנו שאלות קשות מדי עבור חיילי מילואים שסיימו תואר ראשון באוניברסיטה. לא רוצים לחשוב, עושים מה שאומרים.
"אנשים רגילים"...
במעבר אליהו שאלו אותנו מאיפה אנחנו? אצל מי ביקרנו?
נחשו מה ענינו.