סאלם - יידוי אבנים, החזקה וסחר באמל"ח

צופות: 
רויטל סלע (מדווחת)
17/08/2009
|
בוקר

סוג הדיון - תזכורת


לשבת לקום

ביום שלישי, 17 באוגוסט, 2009, היה לי המון זמן להסתכל בקיר מעל כיסאו הריק של השופט, באולם מספר 1 בבית המשפט הצבאי בסאלם. רק בעשר שלושים וחמש היינו צריכים לקום לכבודו, ולהתיישב אחרי שהוא התיישב, מתחת לשלושת הסמלים המקשטים את הקיר מאחוריו. בראשון מופיעים מאזני הצדק, שענף של זית מלופף עליהם, בלי מלים. בשני מופיעה המנורה בין שני ענפי הזית, ומתחתיה המלה "ישראל". בשלישי ענף הזית עוטף את החרב המפלחת את מגן הדוד, שמתחתיו הכיתוב "צבא הגנה לישראל". בטח תזכורת לכך שידינו מושטות לשלום.

אז קמנו שוב, כי השופט הצבאי סרן חיים ויסמונסקי, שהקדים את התביעה, החליט לא לחכות לה בישיבה באולם. אחרי שיצא התיישבנו וחיכינו לתובע. התובע הגיע סמוך לשעה אחת-עשרה. קמנו שוב לכבוד השופט השב והתיישבנו אתו.

כל אותה עת, בין קימה לישיבה של הקהל, התרוצצו באולם שבעה סוהרים כרסתנים במדי האפור של שב"ס - הכניסו עצירים, הסירו מידיהם את האזיקים, החזירו את האזיקים, הוציאו אותם ושוב הכניסו והסירו אזיקים.

שמונה חיכו להישפט, רזים, חייכניים, בבגדי עציר חומים. שניים מואשמים בהחזקת אמל"ח וסחר בו, שניים ביציאה מן האזור ללא היתר, שניים בחברות ופעילות בהתאגדות שאינה מותרת, אחד ביידוי חפצים ואחד בפח"ע אחר.

כשיום העבודה החל בבית המשפט הצבאי בסאלם השעה כבר הייתה אחת-עשרה בבוקר.

הכל יחסי

עמאד עז אלדין מוחמד מראעבה, ת"ז 948979455, תיק בית המשפט 3542/09, הוא יליד 1986, עוד מעט בן 23, עומד לסיים ארבע שנות לימודים לקראת תואר בהוראת ערביתinfo-icon, באוניברסיטת אל-נג'אח, ולהתחתן. אלא שביום רביעי, 22 ביולי, 2009, בשתיים בבוקר, הגיע צבא הגנה לישראל לביתו שבעזון עתמה בנפת קלקיליה, והיום, 17 באוגוסט, 2009, עומד להיגזר דינו באשמת חברות ופעילות בהתאגדות שאינה מותרת.

באולם מספר 1 של בית המשפט הצבאי בסאלם הוא הופיע בראשונה ביום חמישי, 6.8.09 , להארכת מעצר. הדיון ארך דקה וחצי. השופט אישר את ההסכם בין התביעה לסנגוריה להאריך את מעצרו של מראעבה בשמונה ימים. אף שאיש לא התנגד, בפועל הייתה ההארכה קצרה יותר והסתיימה בדיון נוסף בבית המשפט בסאלם, כבר ביום ד', 12.8.09.

ביום הקראת גזר דינו, חמישה ימים אחרי הארכת המעצר השנייה, הגיעה לבית המשפט בנוסף להוריו, שהיו גם בפעמיים הקודמות, אחת משמונה אחיותיו (יש לו גם ארבעה אחים). היא לא הורשתה להיכנס לאולם. לכל עציר שעומד לדין מותר רק שני אורחים ואין הסכמי עודפים.

בין יום תפיסתו במיטתו, 22 ביולי, עד שנראה בראשונה בסאלם, ב6- באוגוסט, בילה בג'למה.

האב ביקש מעורך הדין מוחמד זחאלקה שבהסדר הטיעון יגיד שהם מוכנים לשלם יותר קנסinfo-icon ובלבד שתקופת הכליאה תהיה קצרה. הוא קיווה ל 3 חודשים. בהתחשב בזה שברגיל על חברות בחמאס משלמים בשנה וחצי של שלילת חירות, עורך הדין, שהגיע לעסקת טיעון על חצי שנה, חשב שההישג שלו גדול.

הכבולים ואלה שאינם כבולים

התביעה דרשה 6 חודשים, אלפיים שקל קנס או חודשיים מאסר תחתיהם ומאסר על תנאי לתקופה על פי שיקול דעתו של בית המשפט. הסנגור הסכים. השופט סיכם, שאמנם עברו של עמאד נקי, ונכון, שמדובר בהתארגנות סטודנטיאלית, שאופיה תעמולתי בלבד. נכון שהוא היה חבר חמאס רק חודשים ספורים טרם מעצרו, שאין אינדיקציה לפעילות כלשהי מצדו, שהודה בהזדמנות הראשונה, שחסך מבית המשפט את הצורך בהבאת עדים, אבל - תחת תקנות ההגנה, שעת חירום, חברות ופעילות בהתאגדות שאינה מותרת היא בת ענישה, והוא אשם על פי הודאתו.

לפני הסיכום הוא הזכיר שאינו כבול להסכם בין התביעה לסנגוריה ויכול גם להכביד את ידו. זחאלקה הציע לו בעדינות שינסה את חוסר כבליו בשיפוט לקולא, אבל הצעתו נדחתה מסיבות סטטיסטיות. "זה קרה פעם?", "אה, באמת?", "בסאלם היה מקרה כזה?, מעניין". 

בתשובה לשאלה שלי למה היה כדאי להודות ולמה עסקת טיעון, זחאלקה הזכיר לי, שבהינתן מערכת החוקים שהאוכלוסייה בשטחים הפלסטינים הכבושים כפופה לה, הסדר טיעון הוא האמצעי היחיד שמבטיח קיצור התקופה של שלילת החירות.

בערב חג המולד השתא ישתחרר עמאד מראעבה מהעדר כבליו של השופט, מידיו הארוכות של חוק הכיבוש ומתורת היחסות המקומית, להמשיך את חייו. יצאנו בזול.