חברון, יום ג' 13.11.12, בוקר

צופות: 
חגית ב', יהודית ק' (מדווחת) ומ' מאחורי ההגה
13/11/2012
|
בוקר

יציאה: 7:30 דרך מחסום מיתר שהוא שקט.

בכביש 60 (צד שמאל של הדרך) התחלה ברורה של כביש גישה חדש למאחז הלא חוקי אשתמוע ושרידים (או התחלה?) של מבנה טרומי לידו'. 

חוץ מזה השגרה העצבנית של האזור נמשכת כרגיל - עד שהגענו לצומת דורה אל פוואר, ששם ירדו שלושה חיילים מהפילבוקס והקימו מחסום נייד ועוצרים מכוניות לבדיקה. ירדנו לצפות וגילינו סדק בחומת ה"כיבוש", שהוא מזמן כבר הרבה מעבר לכיבוש.
קודם כל יש לציין שקיימת שיטה/תעשייה נפוצה מאוד בגדה, של קנייה (וגנבה)של רכבים ישראלים לא תקינים ופירוקם לחלקי חילוף.

במקביל יש נוהל צבאי לעצור כל רכב הנושא לוחיות זיהוי ישראליות, שנהגו פלסטיני. כפי שהוסבר לנו הנוהל מיועד למנוע מעבר פלסטינים עם תעודות הזיהוי הירוקות (פלסטיניות) שלהם אל תוך ישראל בזכות לוחיות הזיהוי האלה. החיילים במחסום בודקים את רשיונות הרכב על מנת לאתר רכבים גנובים. בקיצור, כך או כך תופסים אותם וכך המצב שפגשנו בצומת דורה. וכאן חיכתה לנו הבלתי צפוי..(גרסה לא מילולית אך מלאה )

מפקד השלישייה, צעיר נמרץ ומנומס מאוד, האיר לנו פנים והסביר שזאת פלוגת מילואים של יחידת כפיר במשימת שיטור. לא נוח לו עם זה אבל אין ברירה. כן, הוא חושב הרבה על איך הצד השני מרגיש אבל הוא גם חושב על הצד שלנו, על מספר הרב של הלוויות של חברים, שהשתתף בהם, על זה שאין פתרונות קלים למצב  ועל ארבעת ילדיו הקטנים ועתידם. עד כאן אין חדש אך יש להדגיש שכל השיחה הזאת התנהלה במשך יותר מחצי שעה (הפלסטינים המסכנים עוד המתינו לשחרור ולכן גם אנחנו),  במהלכה הוא גם ניסה לזרזר את הדברים בקשר וחזר אלינו כדי להמשיך בשיחה. הוא דתי, תושב התנחלות אפרת ומאמין בזכותנו על הארץ ולמרות זאת ניכר שאינו אדיש לטיעונים שלנו מנגד. גם כשטען שיש להחיל את ריבונות ישראל על  יהודה ושומרון ולתת לפלסטינים תעודות זהות שונות, היה ברור שהוא מבין היטב את הבעייתיות.

בסוף הסכמנו שיש טעם בדיאלוג בין מתנחלים ושמאלנים, גם אם אין סיכוי שאחד הצדדים ישנה את עמדותיו, אך מי יודע. כשהלכנו הוא אמר שהוא מעכב רק שני רכבים כאלה בכל פטרול כדי לצאת ידי חובה. במהלך השיחה, בעוד עשרות רכבים עוברים, ואף היתה תאונת דרכים במקום, שנדרשו שלושה אמבולנסים כדי לפנות את הפצועים, הוא המשיך בשיחה איתנו ואפילו לא שם לב למתרחש...

המשכנו לחברון וצפינו בציר המתפללים העליון (ואדי נאסארה), שם נוצר שביל הפרדה מוזר באמצעות שורה של אדניות. ביקרנו בבית משפחת דאן, וראינו את הפתח ששמתנחלים פרצו בגדר החיצונית כדי לזרוק אבנים וזבל ואף לירי (לא ברור?) אל תוך הגינה. ראינו גם חלון שבור בקומה העליונה. עשינו סיבוב בעיר, כולל הליכה לעבר המעיין . בחברון הכל כרגיל - מת.

בחזרה ראינו מחסום פתע ליד הכניסה לדהרייה - הפעם החיילים לא שיתפו פעולה איתנו (גם הם מילואימניקים). הם עיכבו בחור ששכח את תעודת הזהות שלו בבית, והוא המתין שמישהו יביא אותה, למרות שהוא גר בקרבת מקום.והיה יכול לקפוץ הביתה בעצמו. עוכבו גם נוסעי רכב פלסטיני לבדיקה יסודית וכנראה אחד מהם נחשד במשבו. חגית נתנה להם את מספר הטלפון שלה כי לא יכולנו לחכות עוד.