בית לחם (300), יום ו' 3.8.12, בוקר הצד הפלסטיני

בית לחם (הצד הפלסטיני)יום ששי השלישי לרמדאן

משמרת מ-08:30 – 12:45

כללי:נתיב אחד בכביש המוביל למחסום נחסם ע"י מכונית משטרה וכלי הרכב שהיו בדרכם למחסום נבדקו. לראשונה נשאלנו לאן ומדוע, וההכרזה של אחד המג"בניקים כי אנחנו "ווטש" פינתה את דרכנו. מיד אחרי שפנינו ללכת למחסום פגשנו מתפללים רבים שכבר עברו במחסום והיו בדרכם לאוטובוסים. עברנו לצידו הפלסטיני של המחסום. זרם בלתי פוסק של מתפללים ומתפללות צעדו לעבר היציאות לאוטובוסים, ולמרות הלחץ העצום עברו רוב האנשים ללא בעיות מיוחדות ובקצב ראוי. לפי ספירה (לא שלנו) עברו במחסום כ-1500 נשים בחצי שעה. כמה גברים עברו באותו זמן לא הצלחנו לברר, ואת ההערכה לגבי המספר הסופי של העוברים גם לא. על פי מראה עיניים בלבד מדובר בהרבה יותר עוברים מאשר בשבוע שעבר.

מסלולים: בכניסה למחסום, סומנו מסלולים לנשים, לגברים, למעבר פתוח ושטח המשמש לשוטרים הפלסטינים ולכוחות הישראליים. כניסת הגברים למחסום היא דרך "הכלוב". הנשים מתפסות במעלה הגבעונת. המעבר הרגיל לנשים נסגר ובמקומו נפתח שער "נס הרמדאן" (ראו דוח משבוע שעבר). הפתיחה הזו הזרימה את המעבר והייתה הקלה עצומה עבור הנשים. כאשר הלחץ במעבר הגברים היה גדול, אפשרו מעת לעת גם לגברים לעבור בשער "נס הרמדאן". שער הברזל המוביל ישירות ממגרש החניה לרחבת האוטובוסים, והמשמש את הנכים והמתקשים במיוחד היה פתוח ברציפות עד שעה 11:00 ואח"כ נפתח ונסגר לסרוגין. לזמן מה נוצר מצב שכסאות הגלגלים היו בצידו האחד של השער והנזקקים לו מעברו השני.

מערך ההסעות: הלקח משבוע שעבר נלמד והיום היו במקום עשרות אוטובוסים שהתמלאו ועזבו ללא עיכובים.

הסהר האדום:מתנדבי הסהר האדום ראויים לכל שבח. הנזקקים לעזרתם הועברו לאוטובוסים במהירות, ותוך גלויי רצון טוב ותושיה.

המשטרה  הפלסטינית: בתחילת המשמרת התרשמנו ממספרם המועט יחסית של השוטרים והשוטרות. במשך הבוקר הוזעקה כנראה תגבורת ולמקום באו 3 קצינים בכירים ועוד שוטרים. אך ברגעים הקריטיים, ולמרות השתדלותם הכנה, הם היו חסרי אונים אל מול הקהל.

הכוחות הישראליים: החיילים, המ"צדיקים, המג"בניקים, חיילי המת"ק והשוטרים הכחולים פעלו בקור רוח, בכבוד ובסבלנות גם לנוכח הפרובוקציות התמידיות של מתבגרים פלסטינים, ואל מול פני הזרם האדיר של המתפללים והמתפללות. גם ברגעי שיא המתח שלטו כולם ברוחם. התרשמנו כי הקצינים במקום והדרכה שניתנה כנראה לחיילים תרמה להתנהלות הראויה. אף אחד לא שתה או אכל או לעס מסטיק אל מול פני הקהל.

החברה האזרחית: עקבנו לאורך כל המשמרת אחרי התנהגות המאבטחים. התנהגותם היתה כוחנית ואלימה, שפתם גסה והתנהלותם לאורך כל המשמרת היתה מבישה.

המשמרת: כבר בתחילת המשמרת היה ברור כי המספר ההולך וגדל של צעירים, בעיקר בגיל ההתבגרות, עלול לגרום לחיכוכים. הנשים עברו במהירות וללא בעיות. הגברים מעל גיל ארבעים ובעלי האישורים עברו גם הם במהירות. צואר הבקבוק נוצר לקראת שעה 11:00 בכניסה ל"כלוב". ברחבה שלפני ה"כלוב" עמדו הגברים בשורות רוחב של ארבעה וחמישה אנשים, אך כאשר נדרשו להכנס ל"כלוב" אחד אחד, נוצרה במקום מהומה. הצעירים והחזקים דחפו את המבוגרים והפחות חזקים. המשטרה והמג"בניקים עשו כל שיכלו להשליט במקום סדר, וכאשר זה נוצר התנהל המעבר במהירות. הבדיקות היו מתחשבות, וההוראה היתה לאפשר גם לגברים בגילאי 38 ו-39 לעבור. בשלבים מסוימים הופסקה הבדיקה הגילית כמעט לחלוטין, ונדחו רק כאלה שהיה ברור בעליל כי הם צעירים הרבה יותר.

לצד המחסום נמצאים שני שטחים פתוחים שבהם התגודדו כבר משעות הבוקר צעירים פלסטינים. היה ברור כי הם התארגנו לפרובוקציה. גם בכניסה למחסום התארגנה קבוצה כזו. לפתע ירד מטר של אבנים על המחסום וכולנו נאלצנו "לתפוס מחסה". לשמחתנו איש לא נפגע. המצב היה נפיץ. חששנו כי בכל רגע תתפתח אלימות, אך קציני המשטרה מג"ב ומצ"ח שהיו במקום דאגו לשמור על קור רוח והמחסום המשיך להתנהל. בהפסקות קצרות, חזרו המתבגרים שוב ושוב בנסיונות להתפרץ לעבר החיילים. "המשחק" המאד מסוכן הזה לא פסק עד שעזבנו.

צעיר פלסטיני גדל קומה כבן 18-20 נעצר ע"י המאבטחים, והם נהגו בו באלימות. דחפו היכו ובעטו. לצערנו לא הצלחנו לצלם – אך המראה היה מזעזע. נוכחנו בעוד שני מעצרים, שנעשו ע"י מג"בניקים ושוטרים, אך ללא אלימות כלשהי. גם כשעזבנו ראינו את העצורים יושבים עדיין במחסום. לא יכולנו לחכות ולראות מה עלה בגורלם.

בחור מפגר, שהכרנו משנים קודמות, שעלה למחסום מהשדה עוכב ע"י החיילים, אך פניה שלנו איפשרה לו לעבור. איש מבוגר, שהיה במעבר כאשר ירד מטר האבנים, החזיק יד על הלב והתיישב על הריצפה. האיש היה חיוור מאד, ואחד החיילים הציע לו להזמין עזרה. האיש סירב, וסרב גם להרטיב פנים או לשתות כמה לגימות. אחרי דקות אחדות הוא התאושש והמשיך בדרכו.

בינתיים הצטבר במעבר הנשים התחתון תור גדול של גברים שניסו לעקוף את תור הגברים הרגיל. הנשים נאלצו להידחף בין כל הממתינים העצבניים האלה, ויצאו מהתור מזיעות ומוטשות. אחרי זמן ניכר, אולי כשעה, החליט קצין מג"ב לפעול לשחרור הלחץ ויצר מעבר אלטרנטיבי עבור כל הממתינים הללו. נשארנו תמהות מדוע גברים שיכלו לעבור במהירות יחסית בתור הרגיל החליטו להמתין זמן רב בתור הזה.

ליד כניסת הרכבים לבית לחם התגודדו רבים שניסו לקצר את דרכם לאוטובוסים משם. המקום נוהל ע"י המשטרה הפלסטינית, שפתחה שם מפעם לפעם מעבר עבור נשים זקנים נזירות ומה שנראה כ"פרוטקציונרים". האחרים נתבקשו לרדת לכניסה הרגילה.

סיכום: התרשמנו כי מספר העוברים היה גדול מבשבוע שעבר. גם חבורות הנערים היו גדולות מבעבר, ולמרות פרובוקציות בלתי פוסקות לא הצליחו ל"הדליק את האש" על "הגחלים הלוחשות" ש"שלטו" היום במחסום. למרות מטר האבנים לא נסגר המחסום והמעבר התנהל במהירות תואמת למספר הרב של העוברים.