קלנדיה, יום א' 4.11.12, בוקר

צופות: 
רבקה פ' ורוני פ'
04/11/2012
|
בוקר

 

5.30 : התור צפוף ועמוס לעיפה עד לחניה.  החילת האחראית על פתיחת הקרוסלות מנמנת על השולחן, מתעלמת מאתנו, ולא מגיבה לבקשתנו. לאחר שצלצלנו למת"ק ובקשנו לזרז את הבידוק בשרוולים נעננו שהדבר יבדק, דבר לא נעשה והמעבר המשיך לזחול (בבדיקה פרטנית המעבר מקצה התור לקח 55 דקות!!!!).

 

6:00 : מגיעה החיילת המחליפה בלווי מאבטח, כאן המצב הורע; אמנם זו לא נמנמה, אולם היא היתה עסוקה בארוחת בקר (משהו בפיתה) וכשבקשנו ממנה לפתוח את הקרוסלות ביתר תדירות, נעננו בזלזול. זו צורחת ברמקול ומודיעה שיש 5 נקודות בידוק - הודעה לאנשים  שיום יום, שנים עוברים במחסום וכמובן יודעים שיש נקודות בידוק, אנו לא יודעות האם החיילת מתלוצצת או לא. המאבטח מסביר לנו שהערבים אולי לא יודעים וצריך לעזור להם ולהסביר להם שאכן יש 5 נקודות בידוק. לידו שוטר מתפלל בשלווה שחרית אישית אינטימית שלו. החיילת  מעשנת או אוכלת או צועקת ולפעמים "מזרימה". קצין מת"ק מאבד סבלנותו איתנו ואחרי שנראה לנו שהשער ההומניטארי סוף סוף יכול להיפתח לכמה נשים זקנות ואומר לנו "מה הלחץ,הן יכנסו!!"

 התור  ממשיך להתארך כל פעם שמגיעה  מונית נוספת עם פועלים. תחילה מחכים בשקט ואחרי כמה זמן המולה ורעש של צעקות. התסכול כי כולם רואים איך הקרוסלות מול נקודות הבידוק  כמעט לא נפתחות.

 

 6:15 : ליד השער ההומניטארי נוצר תור ארוך, מחכים לקצין המת"ק .נכון שכל דקה אחרי השעה 6 בלחץ כזה נראית ארוכה  מאד, ואכן הקצין הגיע  וחיש מהר בדק שבתור ההומניטארי לא מסתתר פועל בן 58 שמקווה להתחזות לבן 60 ולעבור בתור פחות מסוכן לבריאות. גם השוטר מתרגל היום נוהל חדש: המאבטח צריך לדאוג לזה שבתור ההומניטארי יהיה רווח יפה בין אלה שמיד יכנסו לאלה שיחכו לנגלה הבאה. "מתסכל" שהפלסטינים לא משתפים פעולה

בנסיונות שלנו לדבר עם הקצין (הרב סמל, שבתחילה עוד הקשיב לנו אבל בהמשך סרב להענות לנו) נעננו על ידי המאבטח כשציינו שהאיש מהמשטרה מתפלל כל הזמן במקום לדאוג לסדר, תשובו הייתה "מה אין זו זכותו של השוטר להתפלל, גם הפועלים פורסים שטיחים ומתפללים" הוא רק לא זכר שלהם יש המון זמן לחצות את מעבר הגבול האכזרי הזה.

 

7:30: התור התקצר סוף סוף, וגם בשער ההומניטרי עברו כמעט כלם. "הצוות" הכולל את החיילת, המאבטח, והרב סמל הגיבו לנסיונות ה"חינוך" של רוני, והמשיכו להסביר לנו שהטרוריסטים אחראים לבידוק ההדוק, והאחראים ללחץ (שלדברהם לא קיים) הם 20,000 הפועלים העוברים במחסום. על פי כל הנתונים שלנו לא עוברים יותר מ-2,000-2,500 איש כולל ביום א'.

 

התסכול שלנו של "מה מביא לנו המחר" כשילדים יום יום חווים את ההשפלה, הזילזול הדה הומניזציה הבוטה הזאת.

מתסכל, מיאש ועצוב מאד. נשאלת השאלה מה אפשר לעשות למנוע ימים כאלו.