ג'בע (ליל), חיזמה, קלנדיה, יום ג' 6.11.12, בוקר

צופות: 
עינה פרידמן, נאוה ג'ני אלישר (מדווחת)
06/11/2012
|
בוקר

 

קלנדיה – 6:00

במחסום הרכבים עומס של כלי רכב המגיעים מכיוון רמאללה.

במחסום עצמו שלושה טורים ארוכים - כ-240 גברים. בתור ההומניטארי מחכים כ-40 אנשים. כל חמשת מעברי הבידוק פתוחים.

התור ההומניטארי נפתח בשעה 6:05 אך לא נתנו לכל המחכים לעבור.

גבר צעיר פונה אלי בהומור: "טוב שיש מחסום, עושה לנו סדר בחיים: קמים, עומדים בתור... חושב כל היום על איך יהיה מחר במחסום".

בחוסר זהירות נסחפתי להומור השחור ועניתי: "באמת טוב המחסום, עושה סדר, בלי המחסום איך היית מוצא זמן לעמוד ולדבר עם חברים?".

בחור צעיר ששמע רק את התשובה שלי קורא לי ושואל: "את אמרת שזה טוב שיש מחסום? שזה עוזר לכם לעשות סדר!"

הסברתי לו את מהלך השיחה והדגשתי שאני נגד המחסומים.

הוא נרגע ואמר בחיוך: "ככה חשבתי, אבל התבלבלתי"

'חיים ומוות ביד הלשון' אמרו חכמינו, וצדקו.

נפלתי בפח שיכול היה לגרום לאי הבנה קשה.

 

קלנדיה – 6:30

במחצית השעה שעברה נכנסו לבידוק 300 אנשים מהם 70 דרך השער ההומניטארי.

התור הרגיל עדיין ארוך. יש בעיה במעבר בידוק מספר 5, שבו מחכים האנשים שעברו דרך השער ההומניטארי. הבידוק איטי להחריד. כ-50 אנשים עומדים לפני השער ההומניטארי הסגור, 10 נשים עוברות משם לתור הרגיל, שהתקצר בינתיים.

השוטר מודאג. הוא רץ הלוך ושוב להסתכל, לבדוק את אורך התור במעבר בידוק מספר 5, להציץ דרך הברזלים כדי לראות את אורך התורים מול השערים הרגילים. הוא מנסה לווסת – מעביר מעט אנשים מכאן לכאן – איכפת לו.

המסקנה שלי: חייל חביב אחד ושוטר אחראי ומודאג מצליחים לגרום למצב הנפיץ להתפוגג מבלי להפוך לפקק תנועה אדיר שייקח הרבה זמן להתגבר עליו. תוך 20-30 דקות נפתרה הבעיה (הטכנית?) והתורים מתקצרים.

רק החיילת ממשיכה לצעוק במגפון, בעברית: "לא שניים-שניים, אחד-אחד!".

 

קלנדיה – 7:00

במחצית השעה שעברה נכנסו לבידוק 385 אנשים מהם 175 דרך השער ההומניטארי.

התור ההומניטארי מתחיל להתמלא מחדש לאחר שקודם, כשמעבר בידוק 5 חזר לתפקד, העבירו דרכו בבת אחת את כל 80 האנשים שחיכו. נשים רבות עומדות עכשיו בתור הרגיל, שבינתיים התקצר מאוד.

 

קלנדיה – 7:30

במחצית השעה שעברה נכנסו לבידוק 300 אנשים מהם 55 דרך השער ההומניטארי.

התור התרוקן לגמרי, האור הירוק נשאר דולק מעל הקרוסלה הראשונה וכל מי שמגיע עובר.

החיילים עזבו את הביתן וכך גם אנחנו.

 

קלנדיה – 7:40

במעבר הרכבים – תור המכוניות ארוך מאוד.

חייל קורא במגפון לאחד הנהגים: "חוואג'ה! הו! הו! עוף לאחור!".

לנוכח הקריאה העצבנית ולאחר שלפני שבוע עוכבנו חצי שעה במחסום הרכבים, החלטנו שעדיף לעמוד בפקקי התנועה שיש כל בוקר בדרך העקיפה, דרך מחסום חיזמה, ולא לעבור בדרך הקצרה – ממחסום הרכבים ישר לעטרות ולכביש 443.

עשרות מכוניות עומדות בפקק ארוך שתחילתו במחסום ג'בע ובא-ראם. מכוניות רובן יכנסו כנראה לרמאללה וחלקן יעברו לישראל, דרך מחסום הרכבים.

במחסום ג'בע הביתן מאויש, אך לכיוון ההפוך – שלא כמו בעבר, הפעם החיילים מסתכלים עלינו, כשאנו עוזבות את מחסום קלנדיה, ולא על מי שנכנס  לכיוון המחסום.