דרום הר חברון, חברון, יום ג' 9.10.12, בוקר
8.30-12:00
כביש 60
אין שום דבר חריג במחסום מיתר ולאורך כביש 60 למעט המראה של נשים ותינוקות בידיהן, וילדים קטנים שהולכים ברגל מיאטא, כנראה למרפאה בחרבת טוואני. כך הם צועדים מספר קילומטרים, בדרך לא דרך תוך חציית הכביש הראשי.
שלטים גדולים מבשרים שסוסיא מתרחבת. אפשר לראות את הבתים החדשים מהכביש.
חברון
התחלנו בבית המריבה. המתנחלים קוראים לו "בית השלום". רצינו לראות אם ניכרים שינויים לאור החלטת בית המשפט. דגל ישראל גדול וחגיגי נפרש לאורך הבניין, מבשר את הבאות. חייל עומד על הגג לבדו.
"מתי אתם מתפנים?" אני שואלת.
"לא יודע" הוא משיב.
הלכנו לבקר את השכנים שסבלו, סובלים ויסבלו עוד יותר מהקרבה היתרה ל"בית השלום".
ב. קיבל אישורים מעיריית חברון לבנות קומה שנייה בביתו, והעירייה היא הגוף המתיר בנייה באזור H2, ובכל זאת הוא נאלץ להפסיק את הבנייה בלחץ המתנחליםואיומי הצבא.
לדבריו, בהנחיית "יש דין" הוא הולך היום ל'רשות לשיקום ובניה של עיריית חברון' כדי לפגוש את עורך הדין, בתקווה שבעייתו תיפתר.
חגית מתקשרת לחגית עופרן משלום עכשיו, וזו בשיחה עם ב. מסבירה לו שהצבא לא יכול למנוע ממנו לבנות, זה לא חוקי. מהלכיו נכונים והצדק איתו. גם היא תעקוב.
טלפון נוסף של חגית אל זהבה גלאון. זהבה מבקשת נייר של הצבא המעיד שאכן אסר והפסיק את הבנייה. רק כך, לדבריה, היא יכולה לפעול.
ב. אומר שאין נייר כזה. הם פשוט באו ובאמצעות אלימות, הפחדה, עיכוב ואזיקת ידי הפועלים הפסיקו את העבודה.
צריך להמשיך ללוות אותו ולפעול בעניין כי ברור שהכל קורה בשל קרבתו היתרה לבית המריבה וליהודי חברון מותר הכל.
מערת המכפלה
שוב נעשה ניסיון של חיילי משמר הגבול למנוע ממ., נהגנו המוסלמי, לחנות ברחבת המערה. אני מוציאה מסמך משפטי הקובע כי אין מניעה לחניית מוסלמים בחניון האמור, והם נאלצים לסגת. יש באוטו עותק לכל המעוניינות, במקרה הצורך.
מכיוון שראינו מודעות המבשרות על בחירות קרובות בחברון ביקשנו להבין יותר. אנשים מסבירים שלראשונה מזה 30 שנה תהיינה בחירות, בעוד עשרה ימים. יש מפלגות אפילו עם נשים.
כל מי שמדבר מדגיש שהוא לא עוסק בפוליטיקה, ובכל זאת, כל המפלגות מבטיחות לשפר תנאים סוציאליים, איכות חיים, בריאות, חינוך. הכיבוש מוזכר מעט כגורםמזיק לכל אלה.
לא ניכר אמון רב בפוליטיקאים. יש לנו תחושה של "אין חדש תחת השמש".
עוד גדר חדשה וירוקה נבנתה לאורך קטע של ציר המתפללים המוביל למערה, גדר שתוחמת גם בצד הזה את הדרך ומפרידה בין מעבר היהודים לפלסטינים.
ליד בית המכפלה אין כבר צבא. נראה מקום לדאגה.
ברחוב השוהדא מתקיימים פטרולים של הצבא בכל פינה, וילדי המתנחלים משתעשעים עם עגלה וחמור. "מאין החמור?" חגית שואלת.
"מה איכפת לך!" משיבים אדוני הארץ הקטנים, שכמו הוריהם לא זוכרים ש"דרך ארץ קדמה לתורה."