דרום הר חברון, חברון, יום ג' 16.10.12, בוקר

צופות: 
צציפי י ויהודית ק' (מדווחת) ומ' אחרי ההגה
16/10/2012
|
בוקר

 

 

חברון

יציאה מבאר שבע ב 6:30 מביאה אותנו לחברון ללא ארועים, בעצם ללא כלום: כביש ריק פרט לכמה הולכי רגל ובלון ריגול מעופף מעל ראשנו, הוא שונה מהכדור הרגיל - עם זנב ודומה למצנח. בכניסה לחברון קבוצת חיילים מקבלת תדרוך  ואנו פונות לבית המריבה, שם שקט לגמרי. חייל אחד מתבונן מהגג אך לא מאתגר אותנו. אנחנו עוברות את המחסום ל H1 ומסתובבות בין הקברים וחוזרות לצד של H2. הבונקר עדיין שקט על אף סימני השיפוץ מסביב.
 
מערת המכפלה
התחנה הבאה הייתה מערת המכפלה. בלי תגי זיהוי (פיקוח נפש) אנו נכנסות כתיירות ועוצרות ליד המדרגה השביעית בחוץ: המקום שבו התירו ה"ערבים" ליהודים להתפלל עד ה"שחרור" ב1967. שילוט גדול מספר על ההיסטוריה של המדרגה ואישה אחת עומדת ומתפללת בקרבת מקום. חברון רוויית זיכרונות מרים מהעבר הרחוק שמתמזגים עם הפגיעות והעלבונות של ההווה. בשמונה ומשהו בבוקר המקום הומה גברים וילדים עמוק בתוך תפילת שחרית. יש שני מניינים נפרדים, ועזרת נשים צרה וחסומה על ידי פרגוד עץ. הכל די מלוכלך. הם לא השמיטו את הכתוביות והקישוטים הרבים של העבר האסלאמי אך יש המון כסויי קטיפה שחורה עם כתובות נוצצות בעברית בזכות האבות. שלט גדול באנגלית מספר איך מתנחלי הברון הראשונים בחסות משה דיין חדרו למערה העמוקה מתחת למבנה דרך קיר מכוסה "מחצלות תפילה" של "הערבים" ומצאו שרידים מתקופת שלמה המלך. מסופר איך משה דיין שלח ילדה (יהודיה) בת 12 לזחול דרך מנהרה עתיקה כדי להגיע למערה המקורית, אך ללא הצלחה. 
 
ניסינו להיכנס בצד המוסלמי אך ללא הצלחה. אבל קצין משמר הגבול הבטיח לנו שבחג היהודי הקרוב מותרת כניסה רק ליהודים בצד המוסלמי ואז נוכל להיכנס. "באמת יש דברים יפים בצד הזה" הוא אמר.   
 

בני נעים

אחרי סיבוב בעיר הרדומה נסענו לבני נעים. הכרם של מנחם ליבני מהמחתרת היהודית לשעבר,  נראה יפה ומושקע היטב. השערים הצהובים המגנים על המקום נעולים. השלט המכריז על כניסה לשטח A ואוסר כניסה לישראלים לא עומד ליד הכניסה לעיירה, אלא ממוקם רחוק יותר אחרי השטח של הכרם. כל זה לא יכול לקרות ללא שיתוף פעולה עם המנהל האזרחי, הצבא, וכמובן שלטון החוק הישראלי.