דרום הר חברון, חברון, יום ב' 24.9.12, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
חגית ב. מיכל צ.
24/09/2012
|
בוקר

 

 

6:30-10:00

 

עבודות תשתית נמרצות בחברון

 

כביש 60

עד חברון כמעט אין דבר חריג. גם לא הבלון שמרחף מעל האזור. תלמידים מהלכים בצידי הדרכים.

בכביש 60, באמצע שום מקום קצת לפני שמעה, קבוצה של קטנטנים מחכה ליד הכביש. פעם ראשונה שאנחנו רואות באזור משהו שדומה להסעה של ילדים תושבי ישוב ללא שם. מי? מה? איך? לא ברור.

 

חברון

הכניסה הראשית לחברון דרך קריית ארבע שבה ונפתחה אחרי כמה חודשי שיפוץ של "דרך הבנים לעיר האבות". דרך מפוארת, הגינון בהתהוות.

לאורך הדרך, בין שכונת נופי ממרא לקריית ארבע ולחברון, עוד פרויקטים של פיתוח שיש לשים אליהם לב:

בכניסה לאזור H2 , למרגלות בית המריבה, נחפרות תעלות להנחת צנרת מיםinfo-icon וחשמל - לטובת מי!? שלושה ניחושים.

אנשים הגרים ליד מראים לנו איך מתוכנן לעבור קו המים מקריית ארבע אל  השכונות היהודיות של חברון, תוך שהוא עוקף את התושבים הפלסטינים.

"לנו יש מים זורמים פעם בחודש!!" הם אומרים. כל השאר מגיע ממיכלי אגירה על הגגות, אותם ממלאים בזמנים הקצובים בהם זורמים מים בברזים, ומשתמשים כמובן במשורה. ובצנרת ליד, "רון קילוח בצינור" רק לבתי היהודים כל הזמן.

הדיירים למרגלות בית המריבה יודעים ורואים את ההכנות לעזיבת צה"ל את הבית. הם מבטאים דאגה רבה כי לכשישובו המתנחלים לבית יחזרו חייהם להיות גהינום עוד יותר גדול. לדבריהם, בשנה שבה צה"ל תפס את הבית היה להם שקט.

יש לקוות ששר הביטחון יבין שאסור לאפשר למתנחלים לחזור ולגור בלב השכונה  הזאת, אלא אם הוא מתגעגע לאינתיפאדה.

למרות המגמה ליצור רצף טריטוריאלי בין קריית ארבע לחברון, מישהו צריך גם לחשוב בשפיות.

 

 

עיקול 160

שוב משמר הגבול משגיח על שער צהוב שעליו מתדלדלת גדר תיל שעליה נתפסו  שקיות פלסטיק וסחבות שונות. ברצותם, יאפשרו לשער הסהרורי על כל ספיחיו להתרומם, וברצותם יעברו אנשים וילדים רק דרך הקרוסלה. וכל זאת למה?!

כי יש אנשים שגרים ליד מערת המכפלה, אבל בתי הספר שם מלאים, והילדים צריכים לעבור לבתי הספר בשכונות גבל ג'והר ואבו סנינא, ולחזור לבתיהם שעל יד המכפלה. בדרכם לשם ובחזרה הם צריכים לעבור תחת עיניו הבוחנות של  צה"ל ו"להנות" מהשער המוזר, המיותר והמרושע הזה. 

גם שם חברת החשמל הישראלית מבצעת עבודות תשתית, נבין למה ולמי בהמשך.

מנהל העבודה הירושלמי מביט אלינו בזלזול: "אני פה 24 שעות ביממה. אין פה שום בעיות, אתן משועממות? לכו להתנדב ביד שרה."

בתנוחה אדנותית עומד ומביט בשוויון נפש על התנהלות המחסום.

עובדיו מקשיבים לנו בדממה. על פי הנהוני ראשיהם ניכר שהם יותר מסכימים למה שאנחנו אומרות, אבל אף מילה לא יוצאת מפיהם.

כאשר יענו אותו,,,

באותו מקום ממש ישנם הרבה בתים הצמודים לאחורי המתחם הקדוש. הרבה שנים, בצוק העתים, הם ננטשו.

בשנה האחרונה, בעידוד הרשות ובמימון ארגונים בין לאומיים משפצים את הבתים ומעודדים אנשים מאזור H1לעבור לגור ליד מתחם המערה.

אנשים ששם שילמו 1200 ש"ח לחודש יכולים כאן לגור ולשלם רק 300 שח.

כך עברו ועוברים וחוזרים לגור "המתנחלים הפלסטינים" לנחלת אבותיהם.

חברון רוחשת לוחשת, עבודות פיתוח, סלילה, הנחת צנרת, חשמל, מים, מי עושה?! למי עושה!? אלה בונים, ואלה בונים, אלה נאחזים באדמה ואלה נאחזים בה. מאבק סמוי וגלוי. הכל נושמים שנאה ופחד.

חיילים בכל פינה, מתנחלים שועטים במכוניותיהם לאורך הכבישים שלהם בלבד.

בית המכפלה ננטש מחיילים וגם משמרות מחאה לא צריך יותר. לא רחוק היום וגם לשם יותר להם לחזור.

מדינת ישראל מראה בהתנהלותה שחברון שנייה בחשיבותה רק אחרי ירושלים

ומתעלמת מזכויות האזרחים הלא יהודים שם.

"מקום קטן עלוב ומשוגע מקום לדאגה". אשמח לראות שטעיתי.