דרום הר חברון, חברון, תרקומיא, יום ג' 11.9.12, בוקר

צופות: 
חגית ב. מיכל צ. (מדווחת ומצלמת)
11/09/2012
|
בוקר

תמונות

1. גרפיטי חדש במעלה הרחוב לתל רומיידא

2-3. שיירי ההפגנה בצידו הפלסטיני של מחסום תרפ"ט

תרקומיא

התחלנו את המשמרת בתרקומיא, שם בשבוע שעבר, כמדווח בדו"ח של חגית מיום 3 בספטמבר 2012, המעבר היה מרגיז בשל התנהלות המאבטחים.

בשל הרוגז ועגמת הנפש, שכח נהגנו את רישיונו שם, אז באנו לקחת אותו.

המקום כבר ריק מפועלים והאבדה נמצאה. הפעם התנהגו כלפינו בסדר.

 

דרום הר חברון - כביש 35, כביש 60

כל הדרך עד חברון אין סימן למתיחות שנפגוש בעיר אחר כך.

בבית ענון מנסות הילדות לחצות את הכביש הסואן כדי להגיע לביה"ס שנמצא מן העבר שני.

בכריזת ביה"ס צועקת מורה בלתי נראית לנערות להזדרז ולהגיע בזמן, והן רצות. השעה 7.30. רכב צבאי עומד שם וחגית מביעה תקווה תמימה שאולי הם רוצים לאבטח את המעבר המסוכן של הילדות.

לא קשה לראות שהחייליםלא הציבו שם משמרות זה"ב, וגם לא הפלסטינים.

גם לא בנו שם גשר עילי לבטיחות כפי שהיו עושים אם בישוב יהודי היה עסקינן. מכוניות של יהודים דוהרות שם ממש, גם פלסטינים לא נזהרים כל כך, למרות שבכל בוקר עוברות שם קבוצות גדולות של ילדות.

אז חיכינו עד שעברו אחרונות התלמידות בכביש העמוס והמפחיד הזה, כביש 60.

 

חברון

כבר בכניסה לעיר ניכרת מתיחות חריגה. הרבה רכבים לפיזור הפגנות חונים באזור מערת המכפלה. החנויות סגורות.

בעיקול 160 עומדים חיילי הצנחנים ולא משמר הגבול. עוד נשוב אליהם.

 

מחסום תרפ"ט ורחוב השוהדא

נראה שהוסיפו עוד עמדות שמירה בדרך בואכה רחוב השוהדא.  

בגלל מה ששמענו בחדשות אמש אנחנו שואלות את החיילים על המצב. הם מספרים על בקבוקי תבערה שנזרקו בימים האחרונים. על גגות השוק הסיטונאי ניצבים חיילים. בכל פינה ברחוב השוהדא ישנם חיילים.

הגענו למחסום תרפ"ט. הכביש מלא באבנים, לימונים ושרידי אמצעים לפיזור הפגנו - מראה שלא ראינו אף פעם. נראה שהיה שם אירוע קשה במיוחד.

מפקד הגזרה, המוכר לנו כבר, יושב טרוט עינים עם חייליו בתחילת העלייה לתל רומידא. ניגשנו לשאול לפשר המראות. הוא מזהה אותנו ומציע לנו לבוא איתו לעברו השני של המגנומטר באזור H1.

שם נגלה שדה קרב של ממש, כל הכביש זרוע בצפיפות באבנים, לימונים, תפוחי  אדמה, ביניהם שרידי רימוני הלם וגז בכמויות שלא משאירות מקום לספק.

החיילים מספרים שכמו בכל ערי הגדה היו הפגנות נגד הממשלה הפלסטינית, ובעיקר נגד סלאם פיאד. מהבוקר עד מאוחר בלילה זרקו מכל הבא ליד.

בחברון נמצא צה"ל, שאמון על השקט והבטחון, שם ואז הפכו החיילים לכליא הברק שם וגם הם "חטפו". בסיטואציה כזו קל למנהיגות המקומית להפנות את כל הזעם אל החיילים וזה מה שהיה בנוסף.

החיילים מצביעים על כמויות הירקות שנזרקו ואומרים: הם הפגינו על יוקר המחיה. לא חבל על כל הלימונים?

הקצין המסור והמנומס לא מסכים לדעתנו שהם לא צריכים להיות שם. הוא משוכנע שאם צה"ל לא יהיה שם אזי הארועים האלה יתרחשו בפנים הארץ.

גם הוא מספר על תקיפת חיילים לפני יומיים וזריקת בקבוק תבערה.

אנחנו, שכבר ראינו הרבה בעיר הבלתי אפשרית הזאת, לא ראינו מראה כזה.

 

עיקול 160

חזרנו לעיקול 160 כי בשבוע שעבר שמענו מחברותינו שילדות קטנות שעברו  בקרוסלה שם נפצעו כשרגליהן נתפסו והיתה מהומה, וחובש צבאי טיפל בהן. בשיחה עם החיילים הם לא ידעו דבר, לא היו שם כשזה קרה ולא נתקלו במקרים כאלה בעצמם.

כשאנחנו מציעות להם להרים את השער בבוקר ובצהרים כשמגיעים ילדים קטנים  בדרכם לבתי הספר, במטרה לתת להם לעבור בלי להסתבך בקרוסלה, הם אומרים שאין להם סמכות להחליט לבד דבר כזה ובקשה כזו יש להפנות לקצין בדרגת אל"מ ומעלה. גיא חזות, שהיה מפקד החטמ"ר, עזב, ואת החדש אנחנו לא מכירות  עדיין אז צלצלנו לחנה בר"ג וסיכמנו שהיא תנסה לפעול בנידון.

במחשבה שנייה, לא מובן לי למה שמו שם מכשולי אדם כדוגמת הקרוסלה והתלתליות. השער הצהוב נמצא שם כדי לנטר מעבר מכוניות מג'בל ג'והר לכיוון ציר ציון שנמצאות בדרכן לשכונות הסובבות את איזור מערת המכפלה ( אנחנו לא מצדיקות  כמובן את קיומו של השער אבל אפשר למצוא לו הסבר "הגיוני" בהגיון המיוחד של חברון).

אבל למה להקשות על מעט האנשיםהעוברים שם ועל ילדים קטנים בדרכם לביה"ס?! שוב שאלה שנישאת ברוח.

לדברי פעיל "בצלם" שם, החיילים (צנחנים) שבאו והצטרפו לחיילי הנח"ל הם יותר אנושיים מאנשי משמר הגבול שעמדו שם בשנתיים האחרונות, מאז הפך העיקול הזה לנקודת ביקורת.

 

 

בשובנו, פגשנו אנשים מאזור דהריה שסיפרו על יום סוער של הפגנות קשות עם שריפת צמיגים וכד'. יש כעס גדול על מצב כלכלי גרוע ועל הנהגה חסרת כוח מנהיגות וסמכות, שלא דואגת לשום דבר לבד מלעצמה. בעלי אוזן רגישה יכלו לשמוע שיש אולי גם אשמים אחרים למצב.