קלנדיה, יום א' 2.9.12, בוקר

צופות: 
ליאורה שמיר, אנלין קיש (מדווחת), מתרגם: צ'רלס ק.
02/09/2012
|
בוקר
כעת ברור מדוע הוקמו שער המתכת/הפיגום ושני הצריפים הקטנים ליד המסוף במרחק מטרים ספורים מגדר "הגבול" – שלט מודיע  "מיועד לרכבים השייכים לרשות הפלסטינית," ועל הדלתות כתוב "כניסה לבודקים בלבד."  אנו מוצאות זוג מספרי רישוי רכב זרוקים בשטח ותוהים האם זו הדרך הראויה לטפל בהם.
הקרוסלות נפתחות בדיוק בזמן.  שער נפרד נפתח עבור הנשים הממתינות, אבל נסגר אחר כך.  נראה כי פלסטיני אחד אחראי לפתיחת השער הזה לפני שהוא ממשיך לעבודתו בישראל.  שני אקומניםinfo-icon נמצאים הבוקר, ונשתף אתם פעולה כרגיל:  הם ימסרו פתק לפלסטיני עליו רשום שעת הכניסה, ואנו נאסוף אותו כאשר הוא יוצא.  אנו מתרשמות כי מספר הפועלים הממתינים קטן יותר, ושהדברים מתנהלים בצורה סבירה.  יש פחות לחץ, ואנו מתרשמות כי אנשים אינם ממהרים כרגיל.
04:15  אנו עוברות למקום יציאת הפועלים.  זרם מתמיד של אנשים יוצאים מן המסוף (כ-35 בדקה).  אנו סופרות 8 מסלולים פתוחים.  מהמקום בו אנו עומדות נראה שהעובד בתחנת הבדיקה האחרונה צוחק ומפטפט באופן ידידותי עם הפלסטינים שעוברים.  האווירה טובה יותר, אין מתח, יותר חיוכים (שגרת הכיבוש...).  ההתרשמות שלנו כי ההתנהלות החלקה מקבלת אישור:  שלושה מקרים שתיזמנו מראים כי אדם עובר את ה"משוכות" השונות בתוך המסוף בלא יותר מרבע שעה (04:15 - 04:28; 04:31 – 04:40; 04:32 – 04:47).  אנו מנסות לברר מדוע הבוקר יש פחות אנשים.  התשובה הסבירה ביותר שקבלנו היא כי יש פחות עבודה בחקלאות.  הפועלים ממתינים (בלהיטות, אני מניחה) לעונת קטיף הפירות כדי לחזור לעבודה.
בדרכנו החוצה אנו פוגשות אדם בשם ע. ס.  ג. אשר מבקש מאתנו להודות לתמי אשר סייעה לו לקבל אישור חדש (תשריך) אחרי שמעל חודש לא הותר לו לעבוד בישראל.
קהל רב של פועלים מתפללים בחוץ, ב-3 או 4 שורות.  לא ראינו כל כך הרבה בעבר.  נראה כי האוכלוסיה הפלסטינית נהיית דתית יותר, בדיוק כמו היהודים.
06:00  אנו עוזבות.