קלנדיה, יום א' 12.8.12, בוקר

צופות: 
רבקה פ. (מדווחת), וגיתה.
12/08/2012
|
בוקר

05:25 התור ארוך מאד מגיע עד מחוץ לסככה. שלושת הקרוסלות פתוחות, חמשת השרוולים גם הם פתוחים.

עד לשעה 06:00 זרם הפועלים שעוברים הוא כ 60-65 כל 4-5 דקות.

התור ממשיך להיות ארוך, נדמה שיש יותר פועלים מהרגיל (דבר שהתברר כלא נכון)

בשיחה עם העומדים בתור כולם ספרו על שבוע שעבר שהמעבר היה יחסית טוב.

06:14 נפתח השער ההומניטארי והקצין התורן הציע גם לנו לעבור דרכו.

החלפת הקצין התורן

06:20 - 06:45 הקצב הואט בצורה משמעותית, כל 6-10 דקות נפתחו הקרוסלות והועברו בממוצע פחות מ 20 פועלים. כשצלצלנו למת''ק הבטיחו לנו לברר. הקצין התורן היה מאד עוין והבהיר לנו ש''העבודה'' נעשית על הדרך הטובה ביותר ו''אנחנו יודעים כיצד לבצע אותה''.

06:45 פתאום החלו הקרוסלות להפתח אחת אחת כששאר השתיים סגורות, והעברו כ 6-7 איש. כל שיחות הטלפון שלנו לא עזרו.

עזבנו ב 07:20 כשהתור התקצר.

ידידנו הנוצרים מסרו לנו את מספר העוברים עד 07:20 סך הכל 1500.

בניסיון לדבר עם העוברים הייתה לי הרגשה שיש עוינות קשה שהתבטאה באחד העוברים שבקש מאתנו לא לשאול "כל פעם אותו דבר, אין לי כח לדבר (רמדאן), ומה אתן רוצות, מה יש לדבר" גם המבטים של הרבה מהעוברים במחסום הביעו כעס ושנאה.

כ''תיקון'' לדיכאון על העוינות והתסכול שלהם ושלנו, ביציאה מהחניה נכנסתי לעמוד וידעתי שאני מכסחת את האוטו שלי אם אני ממשיכה לנהוג, נהג מונית פלסטינאי שראה אותנו התנדב לנהוג ולהוציא את האוטו בלי נזק מהחניה. הודינו לו על "התיקון"  שלא ממש תיקן את ההרגשה על המצב המזעזע ועל התסכול שלי על המעט שאנו יכולות לעזור.

הטינופת בסככה כרגיל.