ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 19.8.12, אחה"צ

עיד-אל-פיטר – החג המציין את סיומו של חודש רמדאן ואת היום בשנה בו הושלמה כתיבת הקוראן. חג של מחילה, שלום ואחווה. במהלך היום נהוג לערוך ביקורים בבית קרובים וחברים, להתארח אלו בבתיהם של אלו, להשכין שלום בין ניצים וליישב מחלוקות. בתמונה: קישוטי חג.

מחסום קלנדיה

קבלת פנים לרבים שצבאו על המחסום הייתה הזוהמה וקולות הצווחה שבקעו ממערכת הכריזה.
סטודנטית זרה, שתוקף הוויזה בדרכונה פג, הציגה בפני החייל טופס הארכה רשמי. החייל שלא היה בטוח אם הנייר כשר או לא הורה לה ללכת למסלול מספר חמש: "תלכי למוחבראת," אמר [לשב"כ]. הלכנו אחריה למסלול שעד כה ידענו שזו הדרך למשרדי התיאום. אלא שצעקת החייל המופקד על פתיחת הקרוסלה, שחזרה על עצמה שוב ושוב בכל כמה דקות: "בס עלא בריד [דואר] ועלא מוחבראת!" הסירה ספק (אם היה), מי הם בפועל מנהלי הכיבוש, באילו לשכות נגזרים גורלות הפלסטינים לשבט או לחסד, וכמו הדגישה שמוקדים הומניטאריים או מוקדי בריאות ומתאמים למיניהם אינם אלא עלי תאנה המכסים את ערוות הכיבוש.
ובאשר לסטודנטית – זו נבלעה בעומק החדרים הפנימיים ויש לשער שבהיותה בעלת אזרחות אירופאית לא יאונה לה רע.

מחסום ג'בע:
המפקד שחצה את הכביש כדי לשאול מי אנחנו, ולמה, סיפר שהמחסום נועד למנוע מיהודים להמשיך בנסיעה לכיוון קלנדיה. "שם," אמר, "ידוע שמסוכן וכבר היו מקרים..." וסיפר שבחודש החולף, ברמדאן, היה משעמם, כי פעילותם הצטמצמה, אבל עכשיו הם אמורים לחזור לשגרה – לפטרל ביישובים הפלסטינים שבסביבה ולפלוש לבתים, לא סתם, אלא לשם מעצרים.
על השאלה למה חייליו עוצרים גם רכבים בעלי לוחיות רישוי פלסטיניות (בתמונה משמאל) השיב שחשוב לעשות בהם מפעם לפעם חיפוש. לא שהוא חושב או מעריך שימצא בהם דבר מה חשוד, אלא "חשוב שהפלסטינים ידעו תמיד שהם נבדקים...".
בעגה הצהלית הכוונה לפעילות זו: ליצור תחושת נרדפות.