קלנדיה, יום ב' 20.8.12, אחה"צ

צופות: 
נתניה ג. ופיליס ו. (מדווחת)
20/08/2012
|
אחה"צ
15:25:  ימי החג האחרונים.  הסככה הצפונית מלאה באנשים בבגדים חגיגיים.  למעלה מ-120 ממתינים בסבלנות בתור ענק, יותר ממחציתם נשים עם ילדים קטנים.  רק 3 מסלולים פנימיים היו פתוחים.
טלפנו למוקד ההומניטארי והצענו שיפתחו את השער ההומניטארי עבור הנשים והילדים. החיילת שענתה הופתעה מן הבקשה והבטיחה לברר אם אפשר.  השער ההומניטארי לא נפתח אולם במקומו נפתח עוד מסלול פנימי רביעי.  זה לא עזר לאמהות עם ילדים קטנים על הידיים. למזלה של החיילת בבודקה בסככה, השולטת על קרוסלותinfo-icon הכניסה למחסום, היא אינה יכולה לשמוע את הבכי של הילדים הקטנים בתנאי הצפיפות של המכלאות.  תנאים אלה המשיכו לאורך כל משמרתנו.  התורים הפנימיים התקדמו באטיות רבה וזה השפיע גם על אורך ההמתנה בסככה הצפונית.  עצוב לראות כיצד צ.ה.ל. לא מצליח להתמודד עם אירועים ידועים מראש ולהיערך בהתאם כדי לא להשבית את שמחת החג.  (הבנתי שהשער הומניטארי אכן הופעל במחסום בית לחם, ורק בקלנדיה לא ראו לנכון להפעילו.)
בסככה פגשנו אישה בלבוש בדווי, בת 74, אצילית למראה, תושבת עזה.  היא הגיעה לרמאללה לסעוד את אחותה הגוססת לאחר שלא התראו במשך 12 שנה.  האחות נפתרה לפני יומיים ואתמול היה יום אחרון לאישור של האישה מעזה.  היא הגיעה למחסום קלנדיה השכם בבוקר כדי לעבור לישראל ולנסוע הביתה, אבל התורים היו ארוכים וכיוון שיש לה בעיות ברגליים ואינה יכולה לעמוד הרבה זמן*, החליטה לחזור לבית אחותה ולהמתין לשעה מאוחרת יותר. כאשר אנחנו הגענו למחסום היא ושני בניה (תושבי הגדה המערבית) כבר המתינו כשעתיים להיכנס למת"ק ולא כ"כ התקדמו.  הרמנו טלפון לחמ"ל ובקשנו לדבר עם נציג המת"ק בעניינם. נאמר לנו שהנציג עסוק בישיבה ואינו יכול להתפנות.  נתבקשנו לשוב ולהתקשר כעבור כך וכך דקות לראות עם הוא פנוי ואמנם כך עשינו.  רק ב-16:10 הצלחנו לדבר עמו.  גם חנה ברג ניסתה לברר מה קורה והתברר שהאישור בידי האישה פג רק בערב ושתוכל לעבור ולהגיע לעזה.  אבל האישה ובניה פחדו שמחסום ארז יהיה סגור ולא יתנו לה להמשיך בדרכה הביתה. בסוף החליטו לנסות לקבל אישור חדש למחרת. 
*היא ספרה שבעיותיה ברגליים התחילו לא מזמן כאשר נפלה במדרגות ביתה בעזה בזמן אחת מהפסקות החשמל הרגילות כאשר המדרגות היו חשוכות.