קלנדיה, יום ו' 17.8.12, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
ויוי צורי, רוני המרמן, תמר פליישמן, דיויד אורח ומראיין לרדיו קנדי
17/08/2012
|
בוקר

השנה יום ששי חמישי בחודש רמדאן, יום ששי נוסף שבו ישראל מרשה כניסה לירושלים, היום שבו פלסטינים אינם מסוכנים , מה שמעמיד שוב את השאלה אז מה זה המניעות ומשטר ההיתרים בשאר ימות השנה. 

לפי ההיערכות נראה שהצבא והמשטרה ציפו למחאה מצד הגברים שעדיין לא בני 40.

המחאה נשארה בגדר תחנונים ותחינות ובקשות חוזרות ונשנותתחינות ובקשות ומעט וויכוחים והתרסות ולא יותר מכך, כי סורבו בקשיחות ובלב גס כל החריגות מן הקטגוריות המורשות שהן כל הנשים, ילדים עד גיל 12 וגברים מעל 40.

סירוב לזקנה נכה שביקשה שצעיר בניה בן ה20  ילווה אותה וביקשה להשאיר כערבון כל מסמך שנדרש, וסירוב לאיש הנכה בן ה 55  שנשען על בנו בן ה15 שנאלץ להיפרד ממנו כי הוא כבר בן 15 ולהשאיר את אבא שבקושי היה מסוגל לעמוד להתמודד עם המעבר בין סורגי המחסום, וכך עם הילדים והנערים שהם מעט מעל 12, והפעלת רשת הדייגים שאומרת שאם במקרה או לא, עברת בנקודת בידוק אחת יש עוד  שתיים, מג"ב, משטרה, מ"צ. כל אחת מקפידה וקשוחה ואטומה מן הקודמת. וכך גם לא ניתן לשום גבר גם אם קשיש או מוגבל לעבור דרך מחסום הנשים מה שנראה שהיה מקצר בהרבה את העמידה וההליכה בשמש האכזרית.

בכל זאת חלק מן המנועים חזרו שוב ושוב לנדנד  כי גם יש קצת תקוה וגם כדי להגיד שוב שאני לא נעלם או מתנדף, תצטרכו להתעמת עם הנראות והקיום שלי.

ההיערכות לתרחיש התקוממות כוללת מופע אימים של אנשי יחידת "קורל" ,יחידת הפס"ד – הפרות סדר- כינוי מכובס לגילוי מחאה והתקוממות. מדים כהים עם שם יחידה ותפקיד על רקע זוהר על הגב. כל חזותם והתנהגותם מאיימת ואלימה.

לפי גוגל היחידה היתה על מרמרה, ניקתה את אשדוד מעבריינים, נלחמת בסמים ובתי הימורים  ובהתאם להגזמה של היום הגיעה למחסום כדי להשליט סדר.

נלקח למעצרגבר צעיר שכפי הנראה דיבר ולא התנהג בהתאם לאדם המתחנן הוכה ונעצר, עטו עליו מספר חיילים פשפשו בכיסיו ורוקנו אותם על הבטונדה, נלקח באחיזת שתי זרועותיו למעצר במחסום.

 תמונה של בצוע המעצר בעמוד הפייסבוק של תמר פלישמן.

http://www.facebook.com/photo.php?fbid=342787995804683&set=a.101947753222043.3946.100002204558281&type=1&relevant_count=1


הקורלים דחפו את הגברים בידיים  לכיוון החזה, והחליטו שהם לא יעברו את קו הצל, ומה לעשות השמש לא עמדה דום והצל נסוג לטובת הפלסטינים ומיד באה הצעקה ארג'ע לוורא שני מטר  ומי שלא ציית נדחף.

נציג המת"ק, קצין זחוח באפוד זוהר עמד כדי לאפשר כביכול התחשבות במקרים מיוחדים, וסירב לכל הבקשות, סירב וצחק, צחק בלעג לשמע הבקשות, "אני יש לי ארבעה ילדים", אני בן 34 ויש לי מגנטי" אני כל הדרך כבר שעות מג'נין", "בן שלי רק בן 13 עוד ילד". צחק כי יענו הפלסטינים האלה מה עוד ימציאו.

אבל ידע להגיד שאשור לעבודה במעלה אפרים לא תקף היום כי מעלה אפרים אינה ישראל, הפעם זה משרת את מניעות הכניסה, מה שמחזק מה שישראל רוצה להגיד שמסגד אלאקצה הוא בתוך ירושלים המאוחדת הישראלית והיהודית.

גם אצל הלא מנועים לא הורגשה הקלה או הישג, כי בעיניים ניכר כל הזמן החשש. החששות התמידיים שבעמידה במחסום, שלא יסגרו לפי איזה גחמה, שהתעודה במקום, שלא ידרסו לי את הילד, שהקושאן בסדר, שאפגוש את אשתי בצד השני ועוד וודאי הרבה דברים  בראשו של אדם שהזכויות שלו אצל מישהו אחר ובמקרה היום החליט לתת משהו.