בית לחם (300), יום ו' 17.8.12, בוקר
יום שישי החמישי והאחרון של רמדאן
09:00– 11:40
מחסום בית לחם
התאפשר לנו לחנות במגרש עפר בקרבת המחסום, אחרי התחקור הרגיל והשאלות המופתעות של השוטרים במחסום המאולתר על הכביש.
באופן מפתיע לא היה כל קושי להתקדם ולהיכנס למחסום, להבדיל מארבעת ימי שישי הקודמים: המדרכה היתה כמעט ריקה מאנשים, נעלמו מראות מאות הנשים הנדחפות כדי לעלות לאחד האוטובוסים.
גם בתוך המחסום היו פרקי זמן ארוכים בהם לא הגיע איש, ופה ושם הגיעו כמה גברים ועברו לרוב במהירות רבה. צוות החיילים היה בהחלט ענייני ו/או אדיב, לא נשמעה אף צעקה ולא היו פניות בוטות אל האנשים. יחד עם זאת הקפידו למנוע חופש תנועה וחופש פולחן מכל פלסטיני בן 13 – 40.
היתה נוכחות גבוהה של שוטרים, חיילים, קצינים, מפקדים: סיירו, שאלו ווידאו ש"הכל בסדר". אחד הבכירים סיפר לנו שהמחסום היה פתוח כל הלילה ושמחצות עד 4 בבוקר עברו פלסטינים רבים שמילאו 30 אוטובוסים (בכל אוטובוס – 75 איש), ושעד 10 בבוקר יצאו עוד 60 אוטובוסים. זו כנראה הסיבה שבגללה הרחבה שלפני המחסום היתה פנויה למדי.
המאבטחים בתוך המחסום התנהגו כראוי אבל חנה סיפרה שבצד השני היתה קבוצה של אנשי "החברה האזרחית" שהתעמרו בפלסטינים, גידפו וזלזלו.
ב- 11:00 נשמע פתאום הרעש ההמום מהצד של בית לחם שמעיד על כך שאנשים רבים נמצאים בתוך מבוך המחסום ומנסים לעבור. יצאו קבוצות קבוצות ועברו ללא עיכוב. אדם אחד נדחה מפאת גילו. ניגשתי לאחת החיילות האחראיות (בעלת דרגה ומנחה את האחרות מה לעשות):
- האדם הזה באמת רק בן 39 אבל זה יום שישי האחרון של רמדאן ונאמר על ידי האחראים בצד של בית לחם שאפשר להתגמש בנושא הגיל...
היא ניגשה אליו, בדקה והחליטה להעביר אותו. נצחון קטן, שולי לחלוטין במקרו אבל משמח מאוד במיקרו...
בדרך חזרה למכונית נעמד איש מג"ב בדרכי:
- לאן את חושבת שאת הולכת? אסור לך לעבור.
- אני הולכת למכונית שלי ומותר לי לעבור.
- אסור. לא נתתי לך אישור לעבור.
- זה בסדר, אתה לא צריך לתת לי אישור. באתי בבוקר בלי האישור שלך ואני הולכת עכשיו בלי האישור שלך.
- אם תתקדמי זה ייגמר רע. לכי למפקד והוא יגיד לך אם את יכולה לעבור.
לא הלכתי אבל לובש מדים אחר הסביר לנפוח הזה שזה אכן בסדר.
כמה נלעגים הם כל לובשי המדים האלה, אוחזי הנשק, נפוחים מביטחון עצמי, מרגישים רמבו ולא מעסיקים את עצמם בשאלה מה בכלל הם עושים שם!
י