ג'יוס, חבלה, מעבר אייל, מעבר אליהו, יום ב' 30.7.12, בוקר

בחניה מחוץ למעבר , בחלק הפתוח לקהל הרחב חונות כ 7-8 מכוניות המחכות כנראה לפלסטינים שעוד לא עברו את הבדיקות.

לפחות כ- 30 פועלים מחכים עדיין לעבור.

מספר מכוניות מחכות עם דלתות פתוחות (כולל תא מטען) במתקן הבדיקה.

בגלל אי הבנה המתנדבים  "האקומנים "שקבענו איתם אינם במחסום.

כשהגענו טרקטור עבר. מגיע עוד טרקטור, נכנס לתוך המחסום, נגש לחיילים ועובר מהר.

מגיע פלסטינאי עם סוס ועגלה, ניגשים עד לעמדת החיילים, הפלסטינאי לא יורד מהעגלה ומוסר את התעודה  וממשיך ואחריו מגיע טרקטור שנהגו גם כן לא יורד מהטרקטור.

המעבר מהיר מאד וכנראה מושפע מהחום.

06:30 סוגרים את השער.

עוברות דרך הכפר עזון, החנויות כמובן סגורות אך חנויות מזון פתוחות.

06:45 ביציאה מעזון מחכים כ - 20 אנשים.

אין פועלים מחכים להכנס. שתי מכוניות במתקן הבדיקה.

יש חיילים אך השער סגור. פלסטינים יושבים ומחכים בצד השני. ליד הגדר חקלאי קוטף במיה.

החיילים פותחים השערים לפני 07:00 והפלסטינים מתארגנים.

07:00 החמישייה הראשונה מגיעה לקרוסלה ונכנסת למתקן הבידוק. החמישייה הבאה  מגיעה לקרוסלה. הראשונים עברו ב- 2 דקות וגם הקבוצה השניה עברה ב - 2 דקות . שומר המשתלה הזקן עם העגלה והחמור לא נדרש לרדת מהעגלה ועבר ללא עצירה ובדיקה .

15 איש עברו ב- 6 דקות. שער המכוניות פתוח לרווחה. אנשים עוברים עם חיוך על שפתיהם ומברכים אותנו לשלום כאילו בזכותנו המעבר מהיר.

טרקטור מגיע מכיוון המשתלות כשמחובר אליו מיכל ריסוס וגם הוא עובר ללא בדיקה.

07:20 אין כרגע תור למרות שיש טפטוף של אנשים המגיעים ומיד עוברים.

יש הרבה מוניות ומובילים ישראלים במגרש החניה והרבה פלסטינים שמחכים למעבידים. מסתבר שכל הפועלים שיש להם עבודות מסודרות ואישורי עבודה בישראל כבר עזבו ועכשיו מחכים רק בעלי אישורי ה"סוחרים".

07:45 עדין עוברים הרבה פועלים, עשרות מחכים למעבידים, קבלנים ומובילים.

לאט,לאט המגרש מתרוקן אך נשארים עשרות פועלים שלא מצאו עבודה ועוד יום מתחיל שבו עשו את הדרך הארוכה מביתם ויחזרו ללא פרנסה. הם מדברים על כך שמכיון שלא מוצאים מעביד שמוכן לתת להם אישור שהוא יתן להם עבודה אינם יכולים לקבל תסריך של פועל אלא רק של סוחר שלא נותן להם כל זכויות.

התקבצו סביבינו מספר אנשים ובקשו עזרה ויעוץ לגבי בעיות ספציפיות וגם אנשים  שרצו סתם לדבר על החיים הקשים שלהם ועל תקוות נורמליות לגדל ילדים לעולם טוב יותר.

יש לי מספרי טלפון של כל האנשים האלה וכמובן שהדגשתי שאני רק יכולה לברר, הבטחתי לחזור אליהם גם אם לא תהינה לי תשובות.

עזבתי את האנשים האלה בלב כבד מאד, בחוסר אונים  ובבושה גדולה.