חברון, יום ב' 25.6.12, בוקר
חברון
ממחסום מיתר ואילך, שגרת כיבוש. החופשה הגדולה בשטחים החלה, והחיים מתעוררים לאט. מי שיצאו לעבודה יצאו.
הכל נראה כרגיל, גם בחברון. שקט שקט שקט. אין מעוכבים
בשום מחסום. הרבה ילדים עם אריזות פלסטיק ריקיות של סבון כלים (בצורת דלי) הולכים למסגד לקבל מרק. מים עם קמח בדרך כלל, פעם בשבוע יש גם בשר במרק.
הכניסה הראשית עדיין סגורה. "דרך הבנים" בשיפוצים.
בכניסה הדרומית לקריית ארבע , אומר השומר בנימה מתנצלת: "ביקשו ממני לשאול איפה אתם עובדים..." מזל שהסתפק בתשובתנו הרגילה ולא עיכב.
הלכנו לבקר את ב., שלרוע מזלו גר למרגלות בית המריבה. הוא ביקש לבנות קומה שנייה בביתו, אך המתנחלים מונעים זאת ממנו. היו נציגי היישוב היהודי, תקפו, איימו, השאירו שלטים בנוסח: "לא יוקם קן טרור בדרך למערת המכפלה".
ברור מי מנהל שם את החיים.
בניו מקדמים את פנינו בחנות, שחציה משמשת מתפרת נעלים וחציה מכולת. "אבא במשטרת הרשות בעיר, הלך לקבל אישור סופי לבנייה".
בהמשך הדרך, ליד עיקול 160, פוגש אותנו פועל הניקיון. הוא נגרר עם המריצה והפח, מנקה מטעם עיריית חברון את אזור ציר המתפללים. מסתבר שגם הוא גר ליד הכביש, קרוב לבית המריבה המוחזק בידי הצבא. הבית שלו, למעשה בקתה קטנה, נמצא לא רחוק מהשער המפריד בין קריית ארבע לחברון. גם הוא לרוע מזלו בעל חלקת אדמה הנמצאת באזור האטרקטיבי המבוקש ע"י המתנחלים. תוכניתם היא לייצר רצף טריטוריאלי יהודי ממערת המכפלה עד לקריית ארבע. והם לא בוחלים בשום דרך כדי להשיג את יעדם.
אז הזַבָּל - כך קוראים לו בערבית - המשתכר 1500 שקל לחודש, סובל מאיומים, לחצים, מעצרים בכל מיני אמתלות ופיתויים כספיים, רק כדי שימכור חלקים מאדמתו או לחלופין ייענש אם ינסה להגדיל קצת את ביתו.
מסתבר שבתרבות העממית מיוחסים כוחות ויכולות גדולים מהרגיל לבעל מקצוע זה, המנקה את הלכלוך בכל פינה ורואה אותו בכל מקום. כך הסביר לנו מ., נהגנו וחברנו.
לא נראה שבחברון יש למישהו מהם יכולת לעמוד מול הרוע של המתנחלים. כמה כוחות צריך אדם סתם בשביל לחיות חיים קטנים והוגנים? איזה מבחנים מעמידים בני העוולה האלה לאנשים שזהו ביתם ואין להם לאן ללכת?
מה שכן נראה לעין בעיקול 160 הם מתקני תלתליות המוכנות לפריסה (מתי?! אין לדעת) וגם קרוסלה מחכה להתקנה. העיקול "ישודרג" כנראה ומסתם בודקה של משמר הגבול ושער צהוב יהפוך לעוד מחסום בין הדרך הפונה למערת המכפלה לבין שכונת ג'בל ג'והר. נצטרך לעקוב.
בדרך חזרה, במקום שפעם היתה עוד כניסה לחברון, ממש מול הפנייה לבני נעים, עומד רכב משטרתי, רכב של "מקורות" ועוד מיני כלי רכב של פלסטינים. ניכר שמשהו מתרחש שם.
ירדנו לברר. השוטרים: "אפשר לעזור לכן?". "לא, אנחנו רק מסתכלות מה קורה פה." "סתם עבודות אחזקה," הם משיבים.
לאנשי מקורות יש תשובה אחרת לגמרי: "יש גניבות מים, באנו לבדוק את הצינורות ולחסום את מה שצריך."
בדרך חזרה, במעבר מיתר מאירים לנו פנים: "ווטש, מה שלומכן? לא צריך תעודות זהות."
שמחת עניים.