קלנדיה, יום א' 24.6.12, בוקר

1. בשעה 05:30 חמשת השרוולים היו פתוחים, לא היה תור, האנשים עברו דרך שער פתוח.

 

2. בשעה 06:00 הגיע הקצין. נוצרו שלושה תורים ארוכים אבל השערים נפתחו לעתים קרובות ולכן התורים התקצרו תוך זמן קצר. השער ההומניטארי נפתח. שרוול מספר 5 יועד רק לעוברים דרכו.

 

3. משעה 06:00 עד 07:00 הגיעו אנשים נוספים. התורים שוב התארכו לזמן קצר אבל הקרוסלות נפתחו והזרימו את העוברים בקצב יפה.

 

4. האנשים היו נינוחים ומרוצים מהמעבר הרציף וציינו זאת.

 

5. ניסינו ליצור קשר ידידותי עם הקצין שעבד ביעילות. הרגשנו שהוא נרתע, מתגונן, אולי לא מרגיש בנוח שאנחנו עוקבות אחריו, אולי חושב שאנחנו שופטות אותו. לשאלה "מה נשמע"? ענה: "גרוע". לא הבנו למה אז שאלתי : "למה, אתה במצב רוח רע" ? ואז ענה באי נוחות: "אני לא מרגיש כל כך טוב". אני מציינת את הסצנה המביכה הזאת בשביל להעלות את המבוכה והתגובה המתגוננת, שהיא תוצר של  מצב מורכב שבו אני והוא אחראים על אותו עוול  אבל בעודי מצביעה עליו כנציגם של עושי העוול, את עצמי אני  ממקמת כנציגת האוחזים בדגל המוּסר ומתנערת מכל מה שמעשיו מייצגים.

 

6. הזוהמה והלכלוך במקום הזה הם רק סימפטום של חוסר התקינות ברקמת החיים היום יומית במחסום קלנדיה.