קלנדיה, יום ג' 17.7.12, בוקר

בסככת ההמתנה עומד המתח הישן שקצת נשתכח. כבר חדשיים שהמערכת כולה התגייסה לשפר את תהליך הבדיקה והמעבר והנה שבו התורים הדחוקים והמתוחים ורבים ממתינים על הספסלים עד יעבור זעם. הסככה מלוכלכת כולה, הרצפה כולה אשפה.

וכל זה בגלל קרוסלה אחת, שלדברי הממתינים מקולקלת כבר כמה ימים. זו הקרוסלה השמאלית ביותר, הקרובה לקוביית הזכוכית.

למראה שני התורים העמוסים והלחוצים נכנסים אנשים למעבר בתקווה שהקרוסלה תתעורר. הרי אין לדעת , ובעבר כבר שבתו זמנית קרוסלות רבות. אך הפעם הקלקול אמיתי  ואז עוברים הממתינים באכזבה וזעם לתורים האחרים וגורמים ללחץ נוסף. החייל מודיע על הקלקול בקולי קולות ובעברית ואי אפשר להבין כלום. לבסוף עינה מציעה להודיע על הקלקול בערבית והעניין עובד, התור פונה לאחור. אך מיד מגיעים אנשים נוספים והכל חוזר עד שלבסוף יוצא השוטר במהירות וחוסם בסרט פלסטיק את הכניסה לקרוסלה.

מעניין אם היא תוקנה.

השער ההומניטרי נפתח באופן סדיר, לא צוברים ממתינים כמו בעבר, המסמכים נבדקים במהירות ונקווה שכך גם ימשיך, כי בין העוברים גם קשישים הגוררים בקושי רב את רגליהם. למה קשישים אלה צריכים בכלל לעבור במחסום, ועוד בהליכה. כי בניגוד לדימוי ולנאמר בעבר, אין בסביבה כיסא גלגלים. 

 האקומנים מנהלים רישום מדוייק ומדווחים על הלחץ שהחל כבר ב – 05:30. הגבר מספר על מחסום מיתר, בו הוא מוצב בדרך קבע , שם מקיימים העובדים שביתה בכל בוקר ב – 07:00  בשל בעיות תברואה ומיכל אכן אישרה שהמחסום סובל ממפגעי ריח ולכן העובדים מקיימים שביתה איטלקית .

בבקרים כאלה מגיעים למחסום מטיילים ואנשים בחופשה, הפנים רגועות והרגליים קלות, הילדים לבושים במיטב הבגדים וניכר שאינם מורגלים בקבלת הפנים של קלנדיה.

קבוצת נשים מטיילות נשלחת להמתין בצד על הספסלים. נאמר להן שיוכלו לעבור את המחסום בשעה 09:00. אך בידיהן אישור כניסה לישראל מ – 05:00 ועד 22:00 ואי אפשר להבין את העיכוב .

בכלל, לקלנדיה יש יחס מוזר לקבוצות מטיילים. אולי הם מערערים את האיזון של הבוקר הרגיל, קלנדיה לעובדים, לחולים וללומדים ולא לאנשים שפניהם לחופש.

רק ב -08:00 הסתיים התור. שעתיים וחצי של המחסום במירעו.